סיפור שכתבתי, ונוראאאאא אהבתי.
יש לזה גם שיר מתאים. אבל הוא פחות יפה...
ודרך אגב. היום, זה יום כיפי, כי קבלתי תשובה מאיזה מוציא לאור, אז קראו מה הוא כתב לי ותבינו (שלחתי שלושה סיפורים):
"שני הספורים האחרים, פשוט טובים, תמציתיים אך רבי עוצמה. באשר להיבט המסחרי, אני מאמין שסטימצקי יקבל את הספורים גם בלי להבין כי יש כאן איכות והייתי מעז לומר - ייחודיות שאין לרבים וטובים הרואים עצמם סופרים. אשמח לדבר עם המחברת בהזדמנות "
פנצ'ר בלב:
יש לה פנצ'ר בלב. כל האהבה שהיתה לה, טפטפה החוצה, דרך החור. כל האהבה שאי פעם הייתה לה, בוזבזה על כלום. אהבה שהייתה אמורה להספיק לכל חייה, טפטפה החוצה בגלל פנצ'ר בלב. נגמרה האהבה. זהו. עכשיו אי אפשר עוד לאהוב. עכשיו נותר לה רק לשנוא, ולרחם על עצמה. רחמים עצמיים ועלובים. כי כל האהבה טפטפה החוצה, דרך הפנצ'ר שיש לה בלב. איך לעזאזל מגיע פנצ'ר ללב?! איך יכולה לבוא לה מחט, ולנעוץ את עצמה דווקא בלב?! היא לא יכולה לעשות זאת לבד. מישהו חייב לעזור לה. מישהו רצה שיהיה לה פנצ'ר בלב. לא מתחשק לה לחשוב עכשיו. כי אין לה כוח. כי אם כל האהבה טפטפה לה גם החשק... החשק לשמוח, החשק לחשוב, ובעיקר, החשק לחיות. כי אין משמעות לחיים בלי אהבה. אז מצידה היא יכולה למות. מוות מהיר כזה, וקליל. כי גם ככה אין לה אהבה בלב.
עכשיו יש לה פנצ'ר בלב, והיא רוצה למות. איזה כיף. ככה זה שיש פנצ'ר בלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור