כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

זה הזיון היחיד שהוא אי פעם יקבל! XDDDDD. (אח שלי ממש עשה פרצוף קורע כשאמרתי את זה)

יש לנו מלאאאא עבודות לחופש. כאילו... כמה? יש לנו להכין איזה fucking זיון באנגלית (אתם רואים, אני מתכוננת, אני כותבת באנגלית), יש לנו איזה 50 תרגילים במתמטיקה, ושתי עבודות בהיסטוריה (שאותם סיימתי היום D=!!!). אבל סעמק! כמה?

יש לי סיפור חדש, אבל לא כתבתי אותו. חייבת לכתוב אותו. אני לא כותבת אותו כי 22:00 ואפילו לא התקלחתי. אז למה לעזאזל אני כותבת ת'פוסט הלא קשור הזה?!

אלומה התקשרה כדי לשאול אם חזרתי הביתה, כשחזרתי ממנה כשעשינו את העבודה כי הלכתי לבד. איזו חמודה היא! (ולהלן בדיחה פרטית- ולא אתי, אל תחשבי על זה אפילו)

סעמק. אין לי כוח. אין לי עצבים לכלום. אין לי עצבים לכ-ל-ו-ם.

 יש לי אמא טיפשה. וכמה שאני אוהבת וכמה שהיא חשובה לי, היא אדם טיפש. נקודה. היא יכולה לדבר, ופתאום לעצור.

"ואז אני חושבת שלפעמים........"

"שלפעמים....."

"מה?"

"לפעמים מה?!?!"

"אה......, שלפעמים........"

סעמק.

הפוסט הזה היה ביזאר. ממש. אני חושבת שהושפעתי מבלוג שקראתי.

אח שלי טס מחר להודו!!!! לכללללללללל פסח!!!!!!! אני לבד בבית!!!! לגמרי!!!!! יש!!!!!