כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אני ממש הזדעזתי. וזה לא פיקטיבי.

תעבירו תדבר הזה אלה:)...ותקראו.
רק לא לבעלי לב חלש..כי הקטע הזה ממש קשה

שמי הוא שרה,
אני בת 3
עיניי נפוחות,
לא יכולה לראות ...


בטח אני מטומטמת,
בטח אני ילדה רעה,
אחרת מה היא הסיבה בגללה אמא כועסת?

הייתי רוצה להיות יותר טובה,
הייתי רוצה לא להיות מכוערת,
אולי אז אמא הייתה רוצה לחבק אותי...


אסור לי לדבר
אסור לי להתנהג רע
אחרת
כל היום אהיה סגורה....


כאשר אני מתעוררת,
תמיד אני לבדי.
הבית חשוך שעות על גבי שעות.

כשאמא תחזור,
אשתדל להיות טובה.
אם היא תכה אותי...
שיהיה רק פעם אחת...


אל תעשי רעש,
הדלת נפתחת,
אבא הגיע
שיכור מהבר...

אני שומעת אותו כועס
את שמי הוא צועק,
מסנה להסתתר מאחורי קיר...


משתדלת להסתתר
מהמבט האיום שלו,
לא יכולה לא לבכות,
מרגישה מבועתת...

מוצא אותי בוכה,
מעליב אותי,
אומר לי שהבעיות שלו הן בגללי ובאשמתי...

מתחיל להכות אותי,
ממשיך לצעוק אלי,
מצליחה להשתחרר,
רצה ומועדת...


נופלת על הרצפה,
עצמותיי כואבות,
אבא אומר מילים
שאני כבר לא מבינה...

"סלח לי" אני צועקת
אבל כבר מאוחר,
פניו בוערים...


המכות והמילים
כואבות באמת.
מבקשת מאלוהים
רחמנות וחמלה...

בסוף הכל נגמר,
והוא הולך לכיוון הדלת,
בזמן שאני על הרצפה חצי מתה...


שמי הוא שרה,
בת שלוש,
הלילה אבא שלי
הרג אותי ללא רחמים...

תגיבו ותעבירו זה חשוב!