כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

וואו, בוא נתחיל מלקנות מתנה. אמא שלי קיבלה קופונים מהעבודה(אנחנו קמצנים, אני יודעת) שבין החנויות אפשר לקנות ב"המשביר החדש לצרכן". שם המוכרת שיכנעה אותנו לעשות כרטיס מועדון, כדי שנוכל לקנות דברים בזול למה לא? לקחנו סדינים שהיו זולים (רק בשביל שתקבלו פרופרציות - אנחנו לא מיודים, אפחד לא קנה מתנות לדודימדודות מתנה, אז "המשביר החדש לצרכן" היה מפוצץ, כה?) קנינו קצת שטויות. אנחנו באים לקופה, ומה הקופאית אומרת לנו? שאי אפשר לשלם על הכרטיס מועדון או על הדברים שקונים בהנחת כרטיס המועדון בקופונים. אמא שלי התעצבנה קרעה את דף הפרטים שלה, והלכה.

בסוף הלכנו לסטימצקי, קנינו ספרי בישול וזהו...

ליל הסדר שלי היה המממ... זוועתי? היה מצחיק שדוד שָלום (שָלום זה שם של דוד, לא?) שקורא הכי חזק, הוא זה שיקרא הכי לאט... לאבא שלי יש תשעה אחים, [תשעה אחים לאבא שלי. לולא היו לו תשעה אחים, לא היה זה האבא שלי...] וכולם קוראים מהר, אבל לא! דוד שָלום יקרא גבוה ולאט, כדי שייקח לנו לפחות שעה לסיים את האגדה וגם בין לבין יעיר הערות (כגון - "כל הכבוד!" ו/או "כן, יופי!") כאילו הוא מעודד איזה קבוצת כדורגל...

גם הקריאה של העדנים נורא יפה... זה מתגלגל כזה, ויש גם שינויים בניקוד... כשיש ָ אז הוא הופך ל ׂ

                                                 ____________________________  

                                                                                                               כשיש ֶ אז הוא הופך ל ָ

                                                 ____________________________ 

                                                                                                                כשיש ׂ אז הוא הופך ל ֶ

שינויים מוזרים, אני יודעת...

גם היה מרגש לגלות שדוד אחר שלי (לא דוד שָלום) עישן כשהוא היה בכתה ג', אבל הפסיק כי הוא חשב שיש לו סרטן (ועכשיו כולם ביחד - חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח D=)...

בכללי זה נגמר בדמעות של עצבים, שאין מ-צ-ב שאני מספרת לכם... זדיינו.

אני מפריד, שמפריד בין שני דברים מופרדים, שצריך להפריד ביניהם כדי שיהיו מופרדים...

לא עידכנתי כבר... (חישוב... רגע... סבלנות!!) יומיים, ואתם יודעים מה? זה מרגיש לי יותר מדי... אני מתחילה (כן, בטח) להתמכר לישרא, ולא יכולה בלי זה. יכאב לי למחוק את הבלוג, כי אני אוהבת אותו, והוא חשוב לי (וזה כולה בלוג, לדעתכם, אבל אני חושבת עליו יותר מדי) ואני חושבת שהכי נכון זה למחוק אותו, כי קשה בלעדיו. אני חייבת לעשות משו.

הצעות? (רק שתדעו, אין שום מצב שבעולם שאני מוחקת אותו... סתם, לידע כללי...)

המפריד שמעליי סתם חש שהוא מפריד בין שני דברים שצריך להפריד ביניהם כדי שיהיו מופרדים.

היום, טוב כבר 01:44, אז אתמול, היתה לחברה שלי מומולדת. D=. היא הזמינה כמה בנות, היה מוזר, כרגיל, וחברה שלי, מיורשלים, וחברה אחרת שלי (מיתר) סבלו, כי יצא לנו לדבר הרבההה מאודדדד על אביב גפן, שלאחת מאתנו יש אובססיה מטורפת אליו... יש לה כעיקרון אובססיה לכל דבר שזז, אז זה לא כזה מיוחד...היה מצחיק, היה מטורף, היה בילוי רגיל עם החברות המוזרות שלי...

מפריד אמיתי ידע להפריד בין הפרדה סתמית ולבין הפרדה בין דברים מופרדים שצריך להפריד אותם

 אני מתחילה להתעוות. נשבעת. יש לי סוגשל חצ'קונים ליד הגבה, אבל זה לא חצ'קונים, זה מין בליטות מוזרות כאלה... האוזן שלי מתחילה להתנפח, והייתי שוקלת שזו אינפקציה, רק שלא שמתי עגילים כבר איזה חודשיים... עין ימין שלי מנופחת גם כן, בגלל דלקת, ויש לי איזשהו חצ'קון בגודל של בית על הסנטר. אני לא יוצאת מהבית שבוע!! (יצאתי אתמול) (אני נשמעת שטחית, נכון?)

עידכון-עדיין אין לי מוזה....