זה היה עצוב... ידעתי חלק מהדברים כי אנחנו לומדים עכשיו על תורת הגזע בהיסטוריה, אבל זה היה מעניין. אנשים מספרים על חייהם בשואה. אז עוברים בסיור נורא ארוך ונורא יפה, ובסוף, יש חדר אחרון, שבו יש את האנשים שמתו. כל החדר מלא קלסרים, ואז זה מכה אותך. במין בום כזה. אתה קולט מה אשכרה קרה שם, ואתה מנסה לקלוט את הרשע והשנאה שיכולה להיות בבני אדם כדי לרצוח כל כך הרבה אנשים.
בסוף, בחדר האחרון, עם הקלסרים, אני ואמא שלי בכינו. זה היה ממש עצוב...
החיים חרא, ברגע שתשלימו עם זה, יהיה טוב!
עריכה-למי יש מוזה?! לי יש מוזה! 2 סיפורים. 2 סיפורים! באותו הקשר, אבל סיפורים סיפוריים.
האלבום של סינרגיה ירד לגמרי. אז אני חורשת אותם!! הם נחמדים... D=
גם הייתי קצת בדיכאון לאחרונה, כי הייתי לא מרוצה מזה שאני לא אלך לרוק העצמאות... אבל... קלפי הטארוט אמרו לי שהיה טוב, אז אני סומכת עליהם... D=. (אמא של חברה שלי שבאה מירושלים יודעת לפתוח קלפי טארוט, אז לפיהם, אני במצב חדש, כל פעם שאני מתבאסת אני צריכה לדעת שיהיה טוב, ואני צריכה להיות מרוצה מעצמי....)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור