כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

סיפרתי פעם על הבן 20 שחשב שאני הרבה יותר מהגיל שלי (בסופו של דבר גם ביקש סליחה)...

יש לי כלבה, די מכוערת...

(תמונות להמחשה:)

מקסי (ככה קוראים לה) בפרופיל

מקסי בפוזה

מקסי דופקת לק למצלמה

טוב, סתיתי מהעניין... אבל פעם אחת, אז מישהו הציע לי הרבה, ואפילו הרבה מאוד כסף בשביל לקנו אותה. פעם מישהו אחר שאל אם יש לה גורים, אז אמרתי שלא, ואז הוא שאל שברגע שיהיו לה אז שאני אתקשר אליו כי הוא ירצה אחד, ואז הסברתי לו שהיא מעוקרת (אימצנו אותה מעוקרת). וזה קרה כמה פעמים (גם הקטע של הקנייה וגם הקטע של אימוץ הגורים), וכשסיפרתי לאמא שלי, היא אמרה שזה אפעם קרה לה, וגם לאבא שלי לא. אז הם ניסו להתחיל איתי???!?! טוב נו, כבר התרגלתי (הם היו בני 30 לפחות).

כתבתי בפוסט הקודם על המוזה שחזרה, אז לכבוד זה, סיפור חדש!!!

עיניים

מבט מלא משמעות. חום של נחמה, כפור של סלידה. שנאה ואהבה, בבת אחת. שנאה אמיתית, אהבה צבועה. היא רגילה כבר לאהבה צבועה. זה הדבר היחיד שהיא מקבלת ממנו. מבט קר של אהבה. "אוהב אותך". שקרן. קשר עין מתנתק. העיניים שלו. זה הדבר היחיד שאני מאמינה לו. השקרים שלו נמאסו. מסתכלת עליו שוב. מבט קצר, מבט כל כך כל כך קצר. אבל יש בו הרבה משמעות. הוא מחייך. מצחיק אותו. הכעס שלה. מצחיק אותו. הדרך היחידה שלה להשתחרר. "מניאק" היא מסננת. ונועצת בו מבט ארוך. העיניים שלו משדרות קור של אדישות, רתיחה של כעס. הוא סותר לה. היא משפילה מבט. דמעה קטנה. דמעה מלאת משמעות. "שונאת אותך" היא אומרת ויוצאת.

החיים חרא, ברגע שתשלימו עם זה, יהיה טוב! (קראו ת'פוסט הקודם)