כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

יש מצב לרוק העצמאות, ורק מחר אני אדע. כוסעמק.

מהעוד? שונאת אותם יותר ויותר ויותר ויותר מרגע לרגע לרגע... אותו במיוחד. אותם גם. אמאבא, גם אותם אני כבר לא ממש מחבבת.

מצב רוח-עדיין קקי. איזה קקי. אוף. הולכת לישון.

שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת. אותי, אותם, אותן, אותה, אותו, אותנו, כולם. סיפור? מזמן לא היה. אני אצ'פר אתכם במשו חדש.

Game Over

הכל נגמר. טעות שטותית. זה יכול לקרות לכל אחד. רגע של חולשה. רגע של אי שיקול דעת הגיוני. רגע קצר שמשפיע על חיים שלמים. או לפחות על מוות שלם. רגע של משבר, נטול מחשבה, שכל מה שאפשר לחשוב זה על הורוד של המוות, ועל השחור של החיים. לא להבין את עוצמת הבלבול. לא להבין שהחיים והמוות מתערבלים בזמן העצבות. לא להבין שהחיים זה הורוד והמוות זה האופל. אבל כשבוכים, לאף אחד אין חשק לתקן טעות שטותית של כמה צבעים, חיים ומוות. זהו. זה נגמר. החיים ניצחו. יותר נכון הביסו. משחק החיים נגמר. "Game Over" מכריז מסך המוות.

נאף. קקי קקי קקי קקי. נאף נאף נאף נאף.

אין לי עצבים לכלום עכשיו. חוזרת להיות דיכאונית.

אתי, תחדשי. חתיכת מכשיר יש לך שם.

(ולסיום, תפילת רוק העצמאות)

הלוואי, הלוואי ואני אראה את עברי לידר, את אביב גפן, את משינה, את  סינרגיה, ואת שייגעצ. הלוואי, הלוואי והם יוצילו אותי מהדיכאון, והלוואי, הלוואי שהיא תבין, שזה כלכך חשוב לי.

זדיינו. (סתם אוהבת ת'מילה)

 !!It's fun to be פסימי