כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

היה מטורף.

עדי ואתי מחליטות לצאת מוקדם. סתם נתקעו שם שעה. אני וגל באנו אחר כך. ברגל. לא כזה נורא. לא היה קשה לאתר אותן. היינו תופסות את אותו מקום גם אם היינו הולכות ב9:30. 

בהתחלה עולים ביט 69, אנחנו מריצות עליהם בדיחות, ואנשים עוד ממשיכים לזרום. כשברי סחרוף עולה לבמה, כבר די מפוצץ, אפחת מאיתנו לא מתלהבת, אבל אנחנו אוהבות את המוזיקה. אם אני לא טועה, אחריו עלו שייגעצ. אנחנו הולכות לחלק מהשירים. למזלי יצא שהלכתי כהם מחליטים לשיר את "אבא עורך דין". אני חושבת שאחריהם עלה חמי רודנר. פעם ראשונה ששמעתי עליו. גם הוא די טוב. כשאריק ברמן עולה כבר חשוך לגמרי, ואני מנצלת את השעמום בלהתמודד עם התור העצום לשירותים. next עולים מוניקה סקס. אני מנמנת, אבל מתיישבת כשמתחשק לי לצעוק ש"גשם חזק, וקשה לי לראות, אפילו כשעיני פקוחות". מה קשור הלא קשורים עולים לעשות מערכון, וסופסוף - אביב גפן. כולנו רצות קרוב לבמה, כדי להרים ידיים, לקפוץ. הוא כלכך נוגע. אחרי כמה שירים, ואחרי שהוא שר "סופרסטאר" שהן לא מכירות, אנחנו מתיישבות. הוא מאחל ברכה לשנה הבאה, ומתחיל לשיר "עכשיו מעונן". רגע לפני שהוא צועק "אנחנו דור מזוין" (וזה כבר אחרי שהוא הוריד חולצה), הוא עוצר. גם שתי הפלזמות בצידי הבמה נכבים. "לי אישית, נשבר הזין מהפוליטקאים. מהרוצחים, מהגנבים, מהאנסים. רוצים שינוי?!" "כן!!" רוצים שינוי?!" "כן!!" וצעקת "אנחנו דור מזוין" מתלוות באלפי צרחות מהקהל, ובזיקוקים מצידי הבמה. מה קשור עולים עוד פעם כדי לשיר "תנו לו צ'אנס" ואני שמה לב שאני היחידה שהייתה מספיק חכמה כדי להביא סוודרים לזריחה. אני ועדי הולכות להתחמם בין הקהל שמריע לסינרגיה, ואחרי שהתחממנו וחזרנו לשבת, כבר יש זריחה.

אתי החלה לסבול. ואני שכלכך כלכך רציתי לראות את סינרגיה ואת עברי לידר מוותרת למענה. מתקשרת לאמא שלי, האדם היחיד שמסכים לקחת אותנו הביתה בשעה כזו, וזהו. עצבנית על עצמי, על זה שויתרתי, כי היא לא ויתרה לי מוקדם יותר באותו יום. כועסת על עצמי, על זה שהערתי את ההורים שלי, שבי היתה את היכולת בכלל ללכת הביתה, כי זה לא כזה ארוך. שנה הבאה, אני בטוח הולכת. שנה הבאה אני לא מוותרת על שום הופעה שרציתי לראות.

ולמרות שניסיתי להיות טובה לכולם, יצאתי הכי חראית פה. כוסעומו.

(אלה שהיו, ושמו לב שעשיתי טעויות בסדר, או שכחתי מישו, זדיינו. אין לי כוח לתקן.)

אה, וכשאביב גפן שר מילארד טועים ואומר ש"זו לא חובה לחיות זו זכות להיות חיים" הוא מוסיף ש"החיים הם מסריחים" כמו כל הופעה שלי (על פי עדות ספיר).

נרדמתי ב7 בבוקר. התעוררתי 15:30