כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

•האם זה הגיוני שאדם יכול להיות שלם עם עצמו רגע אחד, ורגע שני לתעב את עצמו על עצם קיומו?

•האם זה הגיוני שהכל יכול להיות ברור לרגע לאחד, ולרגע שני מרגישים כמו שיכור שמגשש באפלת החיים?

•האם זה הגיוני שאפשר להתאהב? האם באמת יש רגש כזה?!

•האם זה הגיוני שאפשר לשנוא ולאהוב אדם אחד?

•האם זה הגיוני שאפשר להינות בחברת מישהו, אבל עדיין לתעב אותו בכל נפשך?

•האם זה הגיוני לחשוב, ולחלום, על דברים, ובתוך הנפש, לדעת שמפנטזים, וזו רק אשליה רגעית?

•האם זה הגיוני שכשמרגישים עצובים, זה הרגעים הכי שמחים?

•האם זה הגיוני שאפשר לשאול כלכך הרבה שאלות, ולדעת, עמוק בפנים, שלא משנה מה יגידו, שום תשובה אפעם לא תספק אותך?

פסימי זה הכי, אחי