או לפחות כותבת על בכי. שלושת הסיפורים האחרונים שלי היו על בכי. אני מתחילה להבין את העוצמה של הרגשות. אני מתחילה להבין שהבכי שלי זה הדבר הכי אמיתי, ואולי היחידי, שנובע ממני בזמן האחרון. אני מתחילה. אני מתחילה. אני יותר מתחילה התחלות חדשות בזמן. יותר מדי התחלות של רגשות. אני כלכך פטתית עד שזה כבר הופך ונהיה נורמאלי. כבר מזמן הבנתי, שכדי להיות באמת מאושרת צריך שיהיה לך את מה שיש לי עכשיו. אז טכנית אני מאושרת. מנטלית? עוד לא. עוד לא. בינתיים.
מזל טוב מיתר.
מזל טוב אבא.
מומולדת שמח.
היום, ועכשיו, כשאני מקשיבה לאביב גפן, אני מבינה שאני שמחה, עמוק עמוק בפנים, רק צריך להוציא את זה החוצה. וזה יצא. בסופו של דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור