כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

החלטתי להיות קצת אופטימית לשם שינוי, ולומר למה אני מאושרת (זה הולך להראות רע...!)

למה אני שמחה?

כי יש לי חברות, כל כך נהדרות, שאני באמת מעריכה, ושאני כלכך אוהבת, וגם אם אני שונאת, זה באמת בגדר הפנאן והצחוק... לא לכולם יש את המזל להינות מכאלה חברות, שמבינות, ושממש כיף איתן.

כי יש לי משפחה תומכת. אמא שלי, שכמעט כל הזמן מבינה אותי, אבא שלי שתמיד שם בשבילי... אח שלי, שלפעמים יכול להיות אדם באמת טוב, ובאמת נחמד, ובאמת איש שיחה נהדר...

כי אני עוברת בצפר. אני עפה מהמקום, סליחה- החור, ששמו זלמן, והולכת ללמוד במקום חדש, כולו ירוק, עם סוסים, ווטרינריה, ציפוריה, כלביה. אני מאוד מקווה שאני אהנה שם. מאוד.

כי יש לי כלבה. כמה חיכיתי לה, וכמה שאני אוהבת אותה. בהתחלה כשהייתי לבד בבית, הייתי מפחדת, כי פחדתי שכל הזמן רעשים, וכשיפרתי לאמא שלי, קיבלתי כלב, בצורת פלוץ, אבל כלב. כלבה. והיא היוצור הכי מתוק בעולם, אני פשוט מתה עליה.

יש לי בית חם. אני מתה על הבית שלי. ובשיא הרצינות, גם אם הייתי מקבלת 217 מיליון דולר, לא הייתי עוברת. הייתי אולי קונה את כל הבניין, ועושה לי קומות של חדר כושר ובריכה וכאלה, אבל לא הייתי עוברת. המיקום שלה נוח, וגם יש בו אווירה של בית...

ההורים שלי ממנים לי שני חוגים וואחד יקרים, האחד, רכיבה על סוסים (שזה פאקינג 75 שקל לשיעור), והשני חוג דרמה (שזה פאקינג 204 שקל לחודש, שבכל חודש ארבעה שיעורים), שאני נהנית בהם.

להעביר את זה הלאה? או.קיי.

לרק כמה מילים...

לזונה פקצ"ה פריקית ומנהיגה - והכל בהכחשה

לסודות החיים

לאני מצטערת שאין לי עוד שניים, פשוט אני יודעת שספיר תעביר את זה ל7. בסדר ספיר?

ד"א, אתם ידעתם שאם כותבים אולסטאר במקלדת באנגלית, הפוך, יוצא "נאצים"?

לא, הא? אבל נכון אתם מרגישים סתומים שבדקתם?

אם אדם ישאל את עצמו אם הוא מאושר, מיד יחדל להיות.