ואז, אחרי שייגמרו הדמעות, מה יישאר לך? מין הסתם, את כבר לא תוכלי לבכות... את שוב בוכה דמעות של נשמה, שמשתחררות ממך, וממך? אל הלא נודע. את תמשיכי לבכות את הדמעות של הנשמה, וכשהדמעות האלה ייגמרו, תעברי לבכות את האוויר שבריאות, ואז? אז את תתפתלי בכאב של עצמך, תתפלשי בבוץ שדמעותייך שלך יצרו, תושפלי על ידי כוח נסתר ונעלה ששמו בכי, ותתחילי לצחוק. כי אחרי הדמעות, מה כבר יכול לקרות? את מתחילה לצחוק על עצמך ולזלזל באדם שהביא אותך עד הלום, ולמה? כי הוא... בכה? זה לא הוגן מה שאת עושה לעצמך. ונכון מה שהחיים עשו לך זה גם לא הוגן, אבל את לא יכולה לתרץ. כי מלצחוק על עצמך, לא יצא טוב. לא. אבל בינתיים את עדיין בוכה, ועוד מעט תביני שאי אפשר לרחם על עצמך כל החיים. כי אם תרחמי על עצמך, החיים יחליקו בין אצבעות ידייך, ורחמים עצמיים, זה לא חיים.
ריספקט לאתי על "לבכות את האוויר שבריאות" היא כתבה את זה באחד השירים המדהימים שלה...
את זה ששינתי עיצוב, אין להצהיר בקולי קולות כיוון שהקבועים כבר שמו לב.
ד"א-הקטע שלמעלה לא נכתב קודם, זו טיוטה ראשונה, ולא נראה לי שיהיו יותר.
תבכו, הכל לרעה, ואם לא, לפחות תהפכו את זה למשו רע. XD
אנג'וי THE לייף. זה כל מה שיש לנו היום, וגם זה לא מספק את אפחד מאיתנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור