כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אז זה סיפור קצת עצוב. אני מקווה שתאהבו.

אגב, אם לא אהבתם, תגידו...

ילד בן 7

"אבא, למה אמא בוכה?... אבא?" שואל ילד בן 7 את האבא שמתעלם ממנו.

"תשתוק!"

"אבל אבא, אמא על הרצפה" ילד בן 7 לא מבין למה אבא לא מטפל באמא

"תשתוק!"

"אבל אבא, אמא בוכה"

אבא מתקרב אל ילד בן 7, במלוא הדרו, ריח האלכוהול נודף ממנו. ילד בן 7 צריך לדעת לזהות ריח של אלכוהול?

"לך לחדר שלך, עכשיו!"

ילד בן 7 הולך לחדר. בדרך ילד בן 7 עובר ליד אמא.

"אמא, את בסדר?"

"כן, אני בסדר" אמא עונה, אבל ילד בן 7 לא מאמין לאמא שהיא בסדר, כי לאמא יש דמעות בעיניים.

ילד בן 7 מסתכל לאמא בעיניים, אמא מחייכת, אבל ילד בן 7 יודע שזה לא אמיתי, כי לאמא מדממת השפה.

"לך לחדר!" אבא צועק

ילד בן 7 ממשיך במסדרון, שמעולם לא היה כל כך ארוך. כשילד בן 7 מגיע לחדר הוא סוגר דלת.

בכי וצעקות נשמעות מהמסדרון, וילד בן 7 פותח את הדלת, רק כדי לראות אם אמא בסדר. אמא עדיין על הרצפה, אבל אבא עומד רק יותר קרוב, החגורה משתחררת ממותניו של אבא.

ילד בן 7 לא אוהב לראות את אמא בוכה.

ילד בן 7 לא אוהב לראות את אבא שיכור.

ילד בן 7 לא אוהב כשאבא מכה אותו עם חגורה.

ילד בן 7 לא נחשף לכלום, ילד בן 7 לא מסוגל לאהוב כלום.