כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

כואב; הקור חודר העד העצם, דמעה זולגת, או שמה זה הגשם שמכה ללא רחמים על פני. רגליים מדוושות מהר, הרגליים כואבות מהמאמץ, ואני? כמו מזוכיסטית מתענגת על הכאב...
חושבת על השיחה, באיסי, איתו, על הכאב, על התענוג... הוא סדיסט מזוכיסט...
הגשם מפסיק להכות על פני כי נכנסתי ליער, אבל המבול ממשיך להכות על העלים מעלי בעוצמה. אני מדוושת במהירות; עד שאני חוזרת מהסיבוב, הרחוב מוצף בגלל הגשם...

(סיפור אמיתי...)