הו לא. אל תקווי לזה. שוב, כרגיל. תקוותיך יגדלו, יתעצמו, והכל יתנפץ. משפט אחד. רק משפט אחד. ולא אמרת מילה. את יודעת שזה נכון, ושתקת. גאד, את טיפשה. טיפשה. יכול להיות שהמפתח היה שם, מונח מול ידיך ופחדת? מתי לאחרונה פחדת? את לא פחדנית!
עדיין לא מצאת אותו. הוא עדיין לא קיים. מי שאת מחפשת קיים רק בפנטזיות שלך. מי שאת מחפשת קיים רק בפנטזיות שאת לא מעזה לפנטז. הפנטזיות שאת כלכך מפחדת להתאכזב מהן עד שאת נועלת אותן עמוק בתוך התת מודע. כן. הוא אחד מהם. איך זה שכולם משפיעים עלייך ככה? את תמימה. כמו ילדה. את ילדה. ילדה. לא מעבר. את לא נערה. אין את הזכות לקרוא לעצמך ככה.
ואולי, ורק אולי, תפסיקי להתאהב. אם היית מתחילה למנות אותם הייתי מגיעה להבנה שמוח של אדם רגיל לא יכול לשמור כל כך הרבה אהבה.
ומתי יפסיקו לזלוג הדמעות? מתי תפסיקי לבכות עמוק בתוכך דמעות של כאב? מתי תפסיקי לבכות על חלב שנשפך? את לא מבינה, נכון? פשוט לא. כמו כולם. קוראת לעצמך "מתוסבכת" ומקווה שיבינו. איך את מצפה שיבינו? איך את מצפה שיבינו אם את לא מבינה את עצמך? זו טיפשות, גילה, טיפשות.
וואו, אם מקללים, עשו טובה, שיהיה נכון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור