כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

Miss you soooooo much, and a little bit more...

אין לי שגיעוט קטיב. אוף איתכם!

היתה יציאה אתמול. היה בסדר. היה אפילו חביב. תמונות יהיו אחרכך (כלומר בכלל לא).

פגשתי אנשים חדשים, שהם נחמדים.

ירדן אמרה שהיא רוצה לבוא איתנו להופעה של אביב גפן. יהיה נחמד..

שיחקנו אדמה בוערת, כרגיל, והיה נחמד.

ישבנו מתחת לבית של אתי. אני החזקתי גיטרה. אני הרגשתי מאגניבה. בהתחשב בעובדה שאני לא יודעת לנגן על גיטרה, זה ממש מאגניב. אחר כך אתי ניגנה. אתי מאגניבה כי היא יודעת לנגן.

אורן קנה סיגר. אני לקחתי שאיפה (כי אפחד לא יודע באמת איך כותבים שכ(/ח)ט(/ת)ה), היה דוחה. לא מומלץ.

שתינו בריזר.

ראינו איברים.

קניתי צ'יפס. ומים רגילים.

אחרכך מים בטעם אפרסק (יאמי). כי אני לא עד כדי כך חננה.

סדר הארועים התעוות לחלוטין. אבל לא משנה.

אז אני חשבתי שאולי לא ירשו לספיר... תהרגו אותי על זה.!.?.

(כןןןן!!!!)

אמא ראתה את ההיקים.

"מה זה גילה, מישהו תפס אותך?"

"כן, מקסים תפס אותי והפיל אותי"

(אני? שקרנית? מקסים באמת הפיל אותי!)

I'm tired of giving

(Muse, Plug In Baby )