כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

(התשובה שתנחם אותי ברגע זה תהיה "לא", עם הסבר מפורט למה, אבל אתם אפילו לא יודעים למה אני חושבת שאני חולה אז רדו מזה)

אם מיתר לא אמרה את מה שהיא אמרה אתמול בדרך הביתה, הייתי עדיין מתפלשת בזה שיצאתי מתנשאת.

ההורים שלי נתנו לחשוב מה שאני רוצה,

אבל אסרו עליי להיות גזענית.

ההורים שלי נתנו לי חופש בכל הנוגע לדעותיי הפולטיות,

אבל אסור לי להיות ימנית.

ההורים שלי נתנו לי את החופש לחשוב מה שבא לי,

אבל להיות הומופובית, זה רע.

מפחיד כמה שזה נכון.

עוד יותר מפחיד זה כמה שאני מודה להם על זה.

You make us wanna die

I'll cut your name in my heart

We'll destroy this world for you

I know that you want me to

feel your pain

(Space, Muse)

עריכה-

היה לי חשוב שתשימו לב...

אגב, עוד שיחה שלא נענתה, 1:21. העסק הזה מתחיל להפחיד אותי.

יופי. נוראאאא משעשע. לפחות אתם צחקתם. ואולי לא הראתי את זה, אבל רטחתי מבפנים. זה לא מצחיק. הערתם את כל המשפחה שלי והם צעקו עליי, ואני גם הייתי לחוצה. מרוצים?