כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אבל ציפיתי שתקשיבו.

No one's gonna take me alive

הכל חרא. החשק להכל אבד.

הייתי מתאבדת, אבל אין לי עצבים לזה עכשיו.

The time has come to make things right

למה אתם עושים לי את זה? למה זה דווקא לי? למה דווקא עכשיו?

You and I must fight for our rights

היא לא רעה (14)

היא לא אדם רע מטבעה. היא בסך הכל מנסה להיות קצת שונה. קצת מיוחדת. לחרוג קצת מהנורמה שכולם רודפים להשיג. והיא במרדף מטורף אחרי עצמה. להגיע לחיי הנורמה האלה, לפגוע במטרה, אבל להגיע הכי רחוק מכולם. להגיע לשם, אבל אחרי כולם, ואולי לפני כולם. לא עם כולם. למרות שהיא נורא רוצה להיות חלק מהעדר, היא רוצה עדר משלה. היא רוצה שאנשים יבינו מה יש לה להציע, היא רוצה שיקשיבו לה.

היא רוצה שיתחילו לרדוף אחריה במרוץ אל הנורמה, בתקווה שהנורמה שלה היא הנכונה.

היא רוצה שיסתכלו עליה, וידעו, ש היא מובילה אותם לחיים האלה שכולם רוצים להגיע.

ואז. אז היא רוצה לשים להם רגל. לראות אותם נופלים. אחד אחרי השני. מנסים לקום, אבל לא מוצאים את ימינם ואת שמאלם. ועד שהם יקומו, היא כבר תעלם. תסתכל מרחוק. ותראה אותם. תצפה בהם בעוד הם מנסים לשכנע את חבריהם מהי הדרך הנכונה. ובסופו של דבר חיוך של סיפוק יעלה על פניה, כשכל אחד יירק על חברו, וכל אחד ילך בדרכו שלו, משוכנע שדרכו היא הנכונה. הם יתפצלו. עדר שלם שהסכים ללכת אחרי אדם אחד.

(נממ. אהבתי, אמא שלי הגדירה את זה "קצת חולני")

You and I must fight to survive

אגב. חזרו ההיקים.