כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אני צריכה סביבי אנשים מוזרים כדי להרגיש נורמאלית.

כזאת אני.

בגלל זה אני מעריכה את החברים שלי.

על המוזריות שלהם

בגלל זה אני מעריכה את המפשחה שלי.

על היכולת הזאת לתת לי להרגיש שייכת, בין אנשים שאני שונאת.

מוזר זה טוב.

מוזרים הם האנשים שהופכים את העולם השחור לבן הזה לכלכך צבעוני.

אולי אני לא מספיק מוזרה בשביל זה.

אבל אני מוזרה.

ומוזר, כאמור, זה טוב.

-

ימים שלמים שהפלאפון עלי לכל מקום, על מצב שקט בלילה, וכשאני במקלחת הוא על רטט, ועל המיטה, שההורים שלי לא ישמעו וירוצו לענות, ושבצד השני, השד יודע מי יכול לענות.

היום התחלתי בתשע, הגעתי בשמונה, ואפחד לא התקשר כדי להפיג לי את השעמום =[.

-

אני שומעת את השכנים שלי. כל מילה שנאמרת בחדר השינה שלהם מגיע אל אוזני.

הם מתחננים חופשה.

הם אוהבים לריב על הבוקר.

הם מעשנים.

ועכשיו, אם מישהו שומע אותי שם למעלה, למרות כל חטאי (ויש המון), תעשה שהם לא ייזדינו שם.

-

אתי:אני מנסה להיות אופטימית

אלונה:"תגידי, אתי, את מעשנת?

אתי (מסתכלת עליה):לא

(מסתכלת עלי):את רואה? היא חושבת שאני מעשנת! יאי.

אני:מה טוב בזה?

אתי:אני אופטימית.

בהצלחה לך.

-

10

8

5

ילדים.

לא רוצה לפרט יותר מדי.

Han ar gift for fan!

Chit i livet.

חיכו. הכל לטובה

עריכה.

החלטתי להביא לכם את מיטב התמונות מהיום.  3 תמונות, ואגב, לא היו יותר.

ועכשיו, לתמונה שכולכם חיכיתם לה. הצמיד המגניב והשיקי שלי: