כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אין. פשוט לא יכולה. לא יכולה לשים פה תמונה של רבין. ולומר כמה שתהרגשתי ביום ההוא. מצטערת. לא רוצה לשקר.

תהיתם, ולו לרגע, אם אתם, כבני אדם, הייתם רוצים טקס על שמכם? יום אבל שלם, בגללכם? שבתי ספר, גנים יקדישו יום שלם לכבודכם, מכיוון שנרצחתם, בדרך שנראתה לכם נכונה?

אל תשקרו. גם לא לעצמכם. לא.

אי אפשר להוציא את רבין כאדם מושלם, רק בגלל שנרצח באחת מפעולותיו. אי אפשר לסגוד לו על זה. לפחות לפי דעתי.

אכן. הוא היה אדם טוב. ואכן, "יהיה זכרו ברוך" (מתכוונת לכל מילה. לא צינית).

אבל, אם היו מקדישים לזה מעט מחשבה, אולי היה אפשר להגיע פה ליום, שלא מוקדש לרבין, אלא שמוקדש לדמוקרטיה. האדם, שנבחר על ידי העם, נרצח על ידו.

אולי אנחנו, כילדים, הדור הבא, כבר יודעים, הוטפנו, פעם אחר פעם, שרצח זה רע. אנחנו מודעים לכך. אז אולי תנצלו את היום הזה, כדי להסביר משהו. תלמדו אותנו. אולי אנחנו רוצים לדעת.

אם אתה מתנגד לשלטון, כמה רחוק אפשר ללכת?

מהי הדמוקרטיה (ועשו טובה, גם אם מלמדים את זה בשיעורי אזרחות, בואו נהיה כנים לרגע, אני לא ממש מקשיבה)?

מהו השמאל?

מהו הימין?

אי אפשר להפסיק עכשיו. נכון? אי אפשר לקום ביום בהיר אחד ולומר "מהיום מפסיקים להקדיש יום לרבין". אבל אפשר לשנות אותו.

אני באמת צריכה להתחיל לשמור מחשבות כאלו לעצמי.