באמת שלא. אבל מעט ידע אנשים. מעט.
-
עצם זה שהבלוג הקודם שלי נמחק, מבאס. ממש מבאס. אבל יודעים מה עוד יותא מבאס? שהיו אנשים שפשוט לא הבינו שזו לא אני. אנשים שחשבו שאני כתבתי את הדברים האלה. וזה, מאכזב יותר מכל דבר אחר.
-
אתמול היה היומולדת של היטלר. אתמול נמחק הבלוג ההיטלרי שלי. הו. כמה אירוני.
-
טוב. חלאס להטיף לי. בסדר. לא בריא. מסוכן. שתקו תפה. לא עניינכם.
[ואולי קצת, אבל זו באמת לא הנקודה]
-
אני רואה את ספיר בבית הספר, באה מולי:
"גילה, למדת לבוחן או שליפים?"
"למדתי.
ואני צריכה לעשות שליפים"
הלך חרא בבוחן, אגב.
-
382449
32445
אממ.. הרבה מספרים מציפים אותי לאחרונה.
למרות שכל הקטע עם 32445 נרגע טיפה לאחרונה, וזה די נחמד לי.
-
רחוב דרור, שמזג האוויר נושק לחורף.
לזה קוראים מוזה.
פרסמתי או לא פרסמתי?
גשם.
הולכת בגשם. בלי מטריה. לא צריכה כזו. גם את הסוודר פשטה וקשרה סביב מותניה. עכשיו הגשם יכול להגיע לכל איבריה. ולגעת בה. יכולה להרגיש את הגשם. לפעמים היתה משוכנעת שהיא גם מרגישה את אלוהים דרך גשם. ואם הוא שם. זה אומר שהיא קצת עצובה. ושאלוהים מטפל בה עכשיו. ולא באף אחד אחר. הולכת בלי מטרה. ככה זה שיש גשם. במהירות רצה החוצה, בחולצה קצרה, וסוודר לפעמים, ומתהלכת. מחפשת את אלוהים בין הטיפות. והוא שם. הפעם. הוא שם כדי לטפל בה, ולדאוג שתרגיש טוב. ושתשמח. ואז הברד מתחיל. מכה אותה יותר חזק בידיה החשופות למגעו המכאיב של אלוהים. אלוהים רוצה שהיא תחזור הביתה. כי אין לו זמן לטפל בה עכשיו. אבל אין לה חשק. יש לה חשק להסתובב בחוץ, בגשם, ובברד, ולבכות. בגלל זה היא אוהבת ללכת בגשם. בגלל שאף אחד לא יכול לראות שהיא בוכה.
אחד הפחות טובים.
נממ. לא נורא.
-
עוד פוסט לא ברור, ארוך, וחסר פואנטה מבית גילה.
ככה נועדתי לכתוב.
-
מישו זוכר אילו קטוגריות לפוסטים הוספתי משלי?
הרהורים.
תמונות.
חברים.
שאלונים.
תמונות.
דיאלוגים
והיו עוד. אופ.
-
Happy life for everyone!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור