כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

ויוצאים לדרך.

מחכים, יושבים, נרדמים, מתעוררים, יוצאים, הולכים, צוחקים על הראש של סרוסי, של ליאל, ומשלבים פרעושים וכינים בדרך, מחליקים, אוכלים, חוזרים, נוסעים, המזגן מתקלקל, יורדים, מחכים, עולים, נוסעים לתל חי, מגלים מוזיקה חדשה, אוכלים, מגיעים, אוכלים, מחכים, נכנסים, אוכלים, מתארגנים, מסבירים שלא, אין איפור, אין בגדים, אין עגילים, אין נעליים שתואמות לבגדים שלך, וראבק! זה כולה חדר אוכל, רואים תור, מים במנה חמה, חוזרים לחדר, אוכלים, רואים חדשות, לא הולכים לדיסקו, מנסים להרדם, אוכלים, בנים מוזמנים לחדר, חלק מסרבים, חלק מסכימים, בסוף המסכימים עוברים, אוכלים, מתעוררים, מתארגנים, הולכים לחדר אוכל, אוכלים, יוצאים, נוסעים, מגיעים, אוכלים, הולכים, אוכלים, הולכים, מגיעים, נוסעים, אוכלים, נוסעים, נוסעים, מגיעים, אוכלים, רואים נשרים, נהנים, חוזרים, עייפים, מותשים.

הממ.

במילה אחת - אוכל. פחות או יותר.

הטיול השנתי שלנו.

יום למחרת, מתעוררת, מסדרת לעצמי תחפושת של הודית, גם ככה חרשתי את הדוסית הזו מכל כיוון, היה דווקא נחמד.

מגיעה לבית הספר, פתיחה של טארוט למיתר.

היא מספרת לי. שזהו.

הטארוט, מתברר, הלך חזק.

ואחרי שכל מי שהספיק יצא, מרוצה או לא, עידו הגיע. היה נחמד לראות אותו. דיברנו קצת, צחקנו. חזרתי הביתה.

התארגנתי קצת, והופ, אני בדרך לדניאל.

הוא מחכה בתחנה, יפה כמו תמיד, שוכב על הספסל, לא יכולה שלא לצחוק.

כשאני מתחילה ללכת לכיוון ביתו, הוא שואל אותי "לבית?" "למה לא? יש לך תוכניות אחרות?" והיד שחובקת אותי, מסובבת אותי לכיוון השני, לטיילת. הולכים קצת. אני מתלהבת מהטבעת שלו, שמתחלקתי ל2, ובהגיענו לחוף, למדרגות, הוא מספר לי, שאת הטבעת קנה לפני כחמישה חודשים, ושהוא אף פעם לא ענד אותה קודם, ועכשיו הוא עונד, מכיוון שהוא מתחלק ל2. לא יכולה שלא לנשק אותו, וחצי טבעת עוברת אלי.

יושבים על ספסל מול הים. אותי זה לא מספק, אני רוצה להרגיש את החול על הרגליים. בקפצוצים קלים אני מקפצת למטה, כדי שלא יכאב יותר מדי, והוא צוחק.

חולצת נעליים, פשוטת גרביים, מרגישה את החול בין אצבעותיי. חבוקה בין זרועותיו, והמים מפכפכים על רגליי, ההרגשה היא פחות או יותר... חלומית...

כשעולים למעלה, שטופת רגליים ונעולת נעליים, פונים אלינו כמה דוסים קטנים, מבני עקיבא, הם צריכים חתימות צבע. אני ודניאל הקרבנו את אצבעותינו הנקיות, וחתמנו בכתם ירוק. עם הצבע שנותר על האצבע, קיפצתי לעמוד והתחלתי לכתוב שG, ו 3> ו לD לא היה לי יותר, אז דניאל השלים עם הצבע שלו. ולא צילמנו.

משם לבית קפה.

ומשם לקיוסק [נסטי + גרעינים מלוחים בחמש שקל, אחי].

יושבים קצת על הדשא, בטיילת. צוחקים.

היונים רוצות גם.

נתנו לנם גרעינים.

פתיחה בטארוט.

היה כיף.

כל כך כל כך כיף.

אניאוהבתאותך.

שלכם, שמעולם לא הייתה שמחה יותר להיות בעלת חצי טבעת,

טיפקס שחור.