ידיך הארוכות עטפו אותי בקור מסוים. קור של בלבול. קר פתאום. הייתי צריכה את זה. אתה החיבוק. קר ככל שיהיה. אני צריכה מגע ממישהו שיאהב אותי, ולא איכפת לי אם זה לא אמיתי, ולא איכפת לי אם זה קר. אני רק חושבת על זה, שמישהו יסכים לחבק אותי מתוך אהבה מזויפת. אהבה מזויפת מעידה על בחינה מסוימת, ולא משנה מאיזו בחינה.
אולי זה יקח קצת זמן. להבין שכן אוהבים אותי, להסכים עם זה, ואולי כבר הבנתי שאני רצויה. ובכל זאת?
ההרגשות הפטתיים חוזרים אלי בעלטת הלילה, רגשות השנאה העצמית התיעוב, מציפים את נדודי השינה שלי.
אני לא מאמינה שאני חוזרת לזה. שאני חוזרת לעצמי.
זה, כלומר אני, מעוררת בי בחילה.
זו מין נוסטלגיה שלילית שכזו.
תחבק אותי. למרות שאתה מזייף. תחבק אותי בידיך הקרות והארוכות שסולדות ממני. תשקר לי. ולא איכפת לי כמה. תן לי להאמין שאתה אוהב אותי במילותיך. זו הפעם הראשונה שאני מוצאת עצמי מתחננת לאחד כזה, לֵשקר. אני בטח אמצא את עצמי מתחננת הרבה בזמן הקרוב.
שלכם, שנתנה לדמין להתפרע עם המציאות,
טיפקס שחור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור