כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

מסרטי אימה.

מעולם לא נהניתי, וסביר להניח שגם לעולם לא אהנה.

זה לא שאני איזו פקצה פחדנית. תנו לי מתח. תנו לי סרטי פעולה עם כמה שיותר אלימות, קפיצות, יריות ודם, ואני שלכם.

אבל הלהיות בפחד הזה כשהגיבור הולך לבד, ורק לחכות לרגע שמשהו קופץ עליו, אם בכלל, מחרפן, מציק, וממש, אבל ממש לא מהנה. זה מלחיץ. ואתם תסכימו איתי כשאומר שאף אחד לא אוהב להיות בלחץ. זו לא הרגשה נעימה. לא כיפית. ומסוג הדברים שאני לא בוחרת לראות.

מסקנות שבוע

1. לשבת על המחשב עד 4 לפנות בוקר, עד שאפילו התחת מתחיל לכאוב, זה יכול להיות נחמד.
2. חופש זה נחמד. כל חופש.
3. להביא כלבים למפגשים חברתיים זה לא נחמד.
4. לאמא זה לא משנה.
5. אני לא צריכה לראות סרטי אימה.
6. "What happens to you, Ragen?" "I'm not Ragen" "So who are you?" "The DEVIL" לא עושה לי את זה.
7. עצם זה שלמיתר יש חבר עושה לה טוב.
8. לפעמים, אפילו ההודעה הכי קטנה, יכולה לעשות לך ת'יום.
9. לא לזנוח דלקות מוזרות שמתפתחות ליד הבוהן ברגל ימין!
10. לא לראות סרטי אימה.

יופי. עכשיו אני לא יכולה ללכת לישון כי יש לי בחדר ילדה שהראש שלה מסתובב ב180 מעלות, ותוקעת לעצמה סכין בכוס בעודה צורחת "LET JEASSUS FUCK YOU".

אני אמרתי להם שאני רוצה ללכת לפני שהסרט התחיל.

-וכן, אפשר להפוך סרטי אימה לקומדיה, אבל למרות שהרהיטים שלה עפו כמו בסרט מצויר, והיא הקיאה על הנזיר משהו ירוק, זה עדיין לא משנה את המבט שלה-

שלכם, שחושבת להפוך את הקטע הזה של מסקנות השבוע לעניין קבוע,

טיפקס שחור