ואני מאמינה בשלום.
אני מאמינה שמצב רוח זה דבר פנימי, ואף אחד לא יכול באמת להשפיע עליו יותר מהאדם עצמו.
אני חושבת שההנאות הגדולות ביותר של החיים הם להשתין כשממש חייבים, לאכול אוכל טוב כשממש רעבים, ושוקולד.
אני לא מאמינה ביהדות, בנצרות, באיסלאם, או בכל דת אחרת.
ואני לא אתאיסטית.
אני חושבת שאנשים גזענים, הומופובים, נאצים, וכל שאר שונאי החינם, זה האנשים היחידים שאני אשנא לפני שאני אכיר.
אני מאמינה באופטימיזם כדרך חיים נעלה, והפתרון האמיתי לחיים טובים.
אני חושבת שמוזיקה שהיא באמת טובה, היא תרופה לכל דבר.
אני חושבת את אותו דבר על שוקולד.
אני משוכנעת שכל אחד הוא קצת מזוכיסט וקצת סדיסט, אבל יותר מהנורמלי.
הכתיבה, עבורי היא פיתרון לכל דבר.
אני יודעת שלכל אדם יש את התשוקה שלו שעבורו היא פתרון לכל דבר.
אני חושבת שאובססיה זה לא טוב, אבל בלתי נמנע.
אני סבורה כי חומרנות זה דבר טבעי בימינו, אבל זה הופך להיות שלילי רק כאשר היא משתלטת עליך.
אני מאמינה שכולם מסוגלים לאהוב את כולם, רק בתנאי שלא נהיה עם אלה שאנחנו פחות אוהבים.
אני משוכנעת שאף בן אדם לא נולד רע, זה רק החיים שהפכו אותו לכאלה.
אני תוהה מדי פעם, אם יש שאלה שהתשובה לה היא החיים.
אני גרועה בויכוחים, אבל מקפידה להתווכח כדי לשמוע דעות אחרים, ולנסות להשפיע על אחרים.
אני מאמינה שיום אחד הנקבות ימצאו דרך לייצר זרע, והזכרים ייכחדו מעל פני העולם.
אני מקווה, עמוק בלב, שיום אחד, כולנו נשנא אנשים רק לפי האישיות שלהם, ולא לפי שום דבר אחר.
שלום, אני גילה,
ואני עדיין מאמינה בשלום.