משפטים כאלה חייבים להפסיק להיות הקטע שלי.
שחר הבר התקשר. מי מכם מכיר את שחר הבר? שחקן כדוריד. שחקן כדוריד במכבי ראשון שעבר מהפועל ראשון. זה נחשב למעין בגידה. בנוסף לכך שהוא שחקן כדוריד, הוא גם מורה. מורה שיהיה המחנך של מגמת הוטרינריה בכנות. והוא שאל שאלות. לדוגמה, בין היתר, איפה אני גרה, כדי לדעת מאיפה ההסעה אמורה לקחת אותי לכנות. והיה לי כל כך הרבה לשאול, אבל אני אקבל את התשובות ביום שלישי. או רביעי. הוא יתקשר שוב, כדי לומר לי. הוא יתקשר כדי לומר לי מתי מתחילה שנת הלימודים. שנת הלימודים מתחילה. שנת הלימודים מתחילה, ואני אתחיל בכנות. אני אתחיל בבית ספר שכולו ירוק, בעוד אתם תתחילו בבתי ספר מגודרים ומרוצפים. אני אתחיל בבית ספר, שבהפסקות אני יכולה לקפוץ לאן שבא לי, לראות סוסים, פרות, ציפורים וירוק. אני אתחיל בבית ספר ירוק. והוא יהיה מיוחד, ויהיה לי שם טוב. ואתם תמשיכו להיות סטנדרטיים. ולא איכפת לי שזה נשמע מתנשא. ולא איכפת לי שזה נשמע מוזר. ולא. לא איכפת לי. כי אני, החל משנה הבאה, אאלץ לחכות בתחנה המרכזית הישנה של ראשון החביבה, כל יום, בשעה שבע ורבע, כי הנהג הקבוע שגר בראשון יבוא לאסוף אותי בדרך לרחובות. ושחר הבר יהיה המחנך שלי. ואני אלמד במקום של עבריינים. כי זו פנימיה. אבל לא איכפת לי. כי זה ירוק. ולא. לא איכפת לי מכלום.
אני שמחה.
תשמחו בשבילי?
שלכם, מאושרת כמעט עד הגג,
טיפקס כנות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור