אנחנו חטטנים.
האמת המרה והפחות אהובה.
אנחנו חטטנים.
למי באמת איכפת מזה?
האם זה עניינו?
חייהם הפרטיים של אנשים נחשפים במעין אילן יוחסין בחדשות.
לאן נעלמה זכות הפרטיות?
זכות הפרטיות! זו שהמורה השמנה והעצלנית לימדה אותנו עליו בשיעור אזרחות!
זכותו של כל אדם לחיות את חייו ללא חשש מהתערבות החברה או התקשורת.
אין פה אפילו התנגשות עם זכות הציבור לדעת.
אנחנו חטטנים.
עובדה שזה מעניין אותנו.
עובדה שזה מוכר.
עובדה שזה מופיע בחדשות.
עובדה שידעתי לדקלם יפה יפה לאמא את הסיפור, כי היא חזרה מאוחר הביתה מהעבודה, ולא הספיקה לראות חדשות.
אבל הההתעסקות סביב זה מאסה עליי.
לעשות מזה סיפור?
כולם מדברים על זה.
לא פעם ולא פעמיים קרו מקרים זהים, ואז, כשזה מגיע לחדשות זה מעורר כזו סערה?
בושה.
כן, בעיני זו בושה.
אני מתביישת בעצמי שזה עניין אותי.
צו איסור הפירסום לא היה צריך להיות מוסר מעניין זה.
זו דעתי.
לא ענייני ולא עניינך שהאם נישאה לאב בעלה.
החטטנות היא אנושית.
לפחות בחברה של היום.
צר לי על הילדה. ילדה מסכנה.
הספיקה להרע למישהו כבר בגיל 4?
ובכל זאת הועברה כאילו היתה מעין חבילה שאף אחד לא רוצה בה, בין אנשים שדמם זורם בדמה, ואמורים לאהוב אותה.
אך חוץ מזה שהיא נעלמה, לעזור בחיפושיה, בתקווה שאיננה מתה, אנחנו לא אמורים לדעת יותר.
שלכם, זעומה,
טיפקס פרטי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור