כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

שואפת אני לשקוע אליךָ

לטבוע בים מילותיךָ

לנשום אוויר שקריךָ

לבלוע נוזלי גניחותךָ

משתוקקת ליפול אליךָ

לנשור ממרום שפתיךָ

להאחז בחום ידיךָ

לנחות באדמת עיניךָ

חושקת אני לטפס מעליךָ

לאחוז בעוז את צוקיךָ

לפצוע עצמי בקוציךָ

להרוג עצמי בכאביךָ

חביב +

אם בכך תחשוק, אתנה לך את גופי, אעניק לך מכאוביי ואהבותיי,

אם תחפוץ נפשך, כמנחה תקבל שמחותיי ואושריי,

על מגש כסוף אגיש לך זיכרונותיי וחלומותיי, עד אשר תדע שובע,

אך גם אם תרד על ברכיך, ומרותך תהפוך לתחינה לא תזכה לחיי.

שאם תראו אותי בורחת אל תרדפו אחריי.

אל תעצרו אותי.

אל תנסו לתקן אותי.

תנו לברוח אל החופש.

ואל תנסו למנוע בעדי.

תנו לי לחוות על בשרי את הכאב והתענוג שבבידוד.

תנו לי להרגיש את שיכרון החושים שאתה מרגיש כאשר אתה חופשי.

אפילו רק לחשוב עליך עושה לי טוב.

מה יותר מביך מהלהתגעגע לאדם שאת שומרת איתו על קשר, ולהתבייש לומר לו את זה?

-

אני שונאת. שונאת.

ואוהבת אוהבת.

וחושבת חושבת.

ואני רק רוצה למות. מוות. מהיר כזה. שלא יכאב.

כדור בראש.

לקפוץ מהחלון.

אוף.

זה לא משהו שתבינו.

-

"את מכורה"

סעמק.

"זה ממכר במקום מסוים"

סעמק.

-

הלכתי לפני כמה ימים לדואר. לקחת חבילה. בדרך עברתי ליד תחתנת האוטובוס שממנה אני לוקחת אוטובוס לתלאביב.

רציתי לקחת אוטובוס.

הכי רחוק שאפשר להגיע. לא למחוז חפצי. מכיוון שמחוז חפצי לא קיים. מחוז חפצי הוא לא אחר מהמוות. והמוות הטבעי? עוד רחוק.

המוות המלאכותי במרחק נגיעה.

כמה אציטון אתם חושבים שמומלץ לשתות?

-

כמה שאני מסוגלת לאהוב אותה. אני יכולה לשנוא אותה בכל איברי גופי. לתעב אותה יותר מכל דבר אחר על פני היקום. לבקש לקבור את עצמי רק כדי שלא אצתרך לסבול אותה.

-

מזוכיזם זו לא מחלה.

-

אני כמעט אוהבת לחיות. יאי לי.

-

מוזה? חה. אני עובדים עלי, נכון?

=]. 

אביב גפן... נממ. כן.

("לאן את הולכת" אם אתם מתעקשים)

-

האם ציינתי כי אחד מידידי מפחיד אותי?

סרוסי ‎(21:43):

מת עליך

חברים טובים יש לי פה.

כלומר - מוזרים.

-

איך. למה. ומתי.

איך הסכמתי לזה?

ולמה לו בכלל לא איכפת?

ומתי לעזאזל התחלנו לדבר עלזה?

כמה שאני מתגעגעת לשיחות גדושי החיוכים שלנו.

כשכל שורה שניה היתה =].

כשהייתי מסננת אותו כי לא היה לי כוח.

עכשיו הוא מסנן אותי.

עצוב. עצוב.

-

"אני שומע רוק, מאמי, זה גם נחשב ערס?"

אין. הייתי על הרצפה.

-

ספיר צעקה על בילי.

אין. הייתי על הרצפה.

-

גאד. איפה הכאב הזה?! אני רוצה אותו.

חייכו. באמאשלכם.

אני נמוכה. וזה מאכזב.

"דרדסקסית" זה ביטוי מעניין.

נורא נורא משעמם לי. אז אם מישו לא שם ז*ן, וגם לו משעמם כמו שלי משעמם, ויש לו איסי... אז נמ.. כן.. האיסי מצד שמאל.

אני נואשת.

החיים לא יפים. הם אפילו לא נושקים לזה.

אני מסתכלת במראה בעירום, וזה מייאש. כלכך מייאש. אני כלכך אוהבת את עצמי, בדיוק כמו שאני שונאת את עצמי.

תהייה.

במה מאמין אלוהים?

כי אם הוא היה חילוני, אז זה יהיה ממש אירוני.

קטע חולני?

אתמול, במקלחת, בזמן הגילוח, תנועה מהירה וטיפשית גרמה לפצע ברגל. הדם זלג. כלכך אדום. כלכך יפה. הוא התערבב עם הסבון, הסבון הפך לאדום, זלג אל תוך הביוב. המראה היה מלבב.

ואז התחלתי להרגיש את הכאב. הכאב היה כלכך עמוק. כלכך חודר, צורב, אמיתי. לרגע חשבתי שאני אעשה את זה שוב. את אותה התנועה. לראות שוב את הדם. רציתי עוד מהכאב הזה. זה נעם לי. זה היה טוב.

לא עשיתי אתזה. לא יודעת למה. באמת שלא. משהו מנע ממני.

זה שאני מזוכיסטית, לא הופך אותי לאדם חולה, נכון?

יום כיפור. תבקשו יפה סליחה עם חיוך.

עריכה (00:38):

אובדן חשק.

להכל ולכלום.

אבד החשק לחיות

כפי שאבד החשק למות.

הרצון העז להרוג, ולרצוח, מתערבב עם הרצון לשמח, לגרום לאדם להרגיש נאהב.

הרצון העז למות, לסיים, מתערבב עם הרצון לחיות, לראות מה יהיה צעדי הבא.

הרצון העז לחנוק אותם, מתערבב עם הרצון העז לדפוק להם כדור בראש.

אני נורמלית, נכון?

עריכה (10:56):

הכל משתנה. כולל אותי.

מתעוות.

איכ.

אני מגעילה את עצמי.

נמאס לי מהרצון הזה לכאוב.

נמאס לי מהרצון הזה לפצוע את עצמי.

נמאס לי מהרצון של כולם לחנך אותי, אבל לתת לי להיות חופשיה.

נמאס.

פשוט נמאס.

איכ.

אני אדם דוחה.

אבל ציפיתי שתקשיבו.

No one's gonna take me alive

הכל חרא. החשק להכל אבד.

הייתי מתאבדת, אבל אין לי עצבים לזה עכשיו.

The time has come to make things right

למה אתם עושים לי את זה? למה זה דווקא לי? למה דווקא עכשיו?

You and I must fight for our rights

היא לא רעה (14)

היא לא אדם רע מטבעה. היא בסך הכל מנסה להיות קצת שונה. קצת מיוחדת. לחרוג קצת מהנורמה שכולם רודפים להשיג. והיא במרדף מטורף אחרי עצמה. להגיע לחיי הנורמה האלה, לפגוע במטרה, אבל להגיע הכי רחוק מכולם. להגיע לשם, אבל אחרי כולם, ואולי לפני כולם. לא עם כולם. למרות שהיא נורא רוצה להיות חלק מהעדר, היא רוצה עדר משלה. היא רוצה שאנשים יבינו מה יש לה להציע, היא רוצה שיקשיבו לה.

היא רוצה שיתחילו לרדוף אחריה במרוץ אל הנורמה, בתקווה שהנורמה שלה היא הנכונה.

היא רוצה שיסתכלו עליה, וידעו, ש היא מובילה אותם לחיים האלה שכולם רוצים להגיע.

ואז. אז היא רוצה לשים להם רגל. לראות אותם נופלים. אחד אחרי השני. מנסים לקום, אבל לא מוצאים את ימינם ואת שמאלם. ועד שהם יקומו, היא כבר תעלם. תסתכל מרחוק. ותראה אותם. תצפה בהם בעוד הם מנסים לשכנע את חבריהם מהי הדרך הנכונה. ובסופו של דבר חיוך של סיפוק יעלה על פניה, כשכל אחד יירק על חברו, וכל אחד ילך בדרכו שלו, משוכנע שדרכו היא הנכונה. הם יתפצלו. עדר שלם שהסכים ללכת אחרי אדם אחד.

(נממ. אהבתי, אמא שלי הגדירה את זה "קצת חולני")

You and I must fight to survive

אגב. חזרו ההיקים.

הראש שלי ריק.

ריק כמו קערה.

הריקנות פשוט נוזלת לי מהאוזניים. הראש שלי כל כך ריק עד שאני יכולה לשמוע את הרוח נושבת.

"התקשרתי רק בשביל לדבר! נשבע לך!"

כן, בטח. 23:55. רק בשביל לדבר.

מאמינים לך.

עוד שיחה של חצי שעה - ארבעים דקות, בערך היום.

ואחרי הליכה 2 שיחות שלא נענו (נחשו ממי).

גאד, הוא פתטי.

(ומי ששואל, יכול פשוט לשכוח מלשאול)

עוד היקי ועוד היקי ועוד היקי. פאק, זה ממכר.

תקשיבו לה, היא חכמה.

-הוא לא.. הוא פשוט לא.. אין מצב שגם הוא..

-אל תשלי את עצמך! את יודעת! את יודעת שלא!

-אבל... התמונה, המילים, ההודעות.

-נו באמת! הוא סתם... חמוד...

-חמוד אלי!

-את באמת תיפשה!

-אני... הוא אמר לי ש.. הוא חושב עלי.

-חיחי. הצחקת אותי.

-זונה.

-אני יודעת.

עוד "יצירה"?

יש סיכוי גדול שפירסמתי אותה פה, כי אני? מתה עליה.

צעקה

אסור לצעוק בבית. אמא לא מרשה. אסור שהשכנים יישמעו. מה הם יחשבו? גם בפארק אסור לצעוק. אמא לא מרשה. אסור שכולם ייראו. מה הם יחשבו? רק בשדה מותר לצעוק. אמא לא יודעת. אמא לא יודעת שהילדה צועקת. צועקת גבוהה. חזק. נותנת את כולה. אמא לא יודעת שהילדה הכי יפה כשהיא צועקת. אמא לא יודעת שהילדה צועקת בשביל החיים שלה. אמא לא יודעת שהצעקה זה כמו סם בשביל הילדה. אמא לא יודעת שהצעקה ממכרת. אמא לא יודעת שהילדה התמכרה לצעקה. אמא לא יודעת שזה כואב לצעוק. אמא לא יודעת שכואב לילדה  כשהיא צועקת. אמא חושבת שהילדה צוחקת. אמא לא יודעת מה הצעקה אומרת עבור הילדה. אמא לא יודעת שהצעקה זו הנשמה של הילדה. אמא לא יודעת שהילדה צועקת את הנשמה שלה. אמא לא יודעת. אמא לא יודעת כלום. כאלה הן אימהות.  לא יודעות כלום.

אח שלי מצטת קטע מהרצועה:

"החיים הם לא כמו זין! הם קשים כל הזמן!"

-נדב מוזר.

-אתי לא פוטוגנית.

-אני מוזרה.

-כשלובשים חולצה "I think he is a GAY" עם חץ שמאלה (/ימינה, תלוי מאיפה מסתכלים) יותר אנשים מהמצופה יסתכלו לך על החזה ויצחקו.

-נדב מאגניב כי יש לו שתי גיטרות חשמליות.

-אנשים יכולים להיות נורא ספונטיים בכל הנוגע ללכת לים בלי בגדי ים.

-סנדוויץ' ארומה עם סלומון זה טעים.

-איכס, חזיות. (אבל זה באמת לא קשור)

מותר לי להיות שטחית לרגע ולהתלהב מזה שיש לי כבר 3000 כניסות?

לא.

עוד היקי.

רומן עשה לעצמו היקי עד זוב דם.

רומן טיפש.

חיחי.

יחי האופטמיות.

אני לא רוצה להיות גזענית או משו... אבל מרוקאים זה חרא של עם.

(נו באמת! לא באמת האמנתם שאני כזו, נכון?)

מתמכרת למגע.

מתמכרת לארומה.

משתכרת.

ממך. ממני.

סתם חארטה. תתעלמו.

-

עשיתי לעצמי היקי. את הראשון עשיתי בלי לדעת.

את השני עשיתי כדי לבדוק אם באמת ככה עושים היקי.

השלישי היה סתם בשביל הכיף.

-

Muse.Muse.Muse. וכל מילה נוספת מיותרת.

-

הערה לעצמי - אל תהיי מורה. זה לא בשבילך.

-

מישו? תעשה לי ילד!!

-

איבדתי את אהבת חיי.

ויקה? אני לא אסלח לך על זה. אי פעם.

-

אהבו את היצירה שלי. פרסמו את זה בבלוג אחר. היא בסדר זאתי.

-

ורק במקרה שלא הבנתם.

Muse.

אל תצחקו על השונה, תעריכו את המיוחדות שלו.!.

(אגודת מוזריזם (ע"ר))

עריכה-

אני האדם היחיד שזה יפריע לו שיש לו 69 אנשים באיסי.

אני באמת מתגעגעת לכאב.

לכאב הזה שחודר לעורק.

אני עומדת להתשגע.

אני חייבת רכיבה.

אני חייבת לסבול.