כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אם בכך תחשוק, אתנה לך את גופי, אעניק לך מכאוביי ואהבותיי,

אם תחפוץ נפשך, כמנחה תקבל שמחותיי ואושריי,

על מגש כסוף אגיש לך זיכרונותיי וחלומותיי, עד אשר תדע שובע,

אך גם אם תרד על ברכיך, ומרותך תהפוך לתחינה לא תזכה לחיי.

But I didn't want you to take.

יש בזה משהו. אבל כל כך הרבה מעבר למה שאתם אי פעם מסוגלים לנסות להבין.

או לאהוב.

-

זה מרגיש. רק מרגיש.

אם זה מרגיש נכון או שגוי, זה כבר מעבר לתודעה שלי.

אבל זה מרגיש.

-

אל תטען.

אל.

עוד מעט זה ייפסק.

ואתה לא תבין מאיפה זה נחת לך.

והסבל וההלם שלך, יהיו העונג הקטן שלי.

והאובססיה הפיצפונת שהתפתחה אליך, תתמוגג לה באוויר העולם.

ופתאום, ואולי לראשונה בחיי, אחשוק לראות אותך בוכה. וסובל. [למרות שאני יכולה לגרום לך לא מעט סבל, אבל אני רחמנית לאחרונה, או שמה רחמנית אליך].

-

אם היה לי האומץ.

אם רק היה לי האומץ.

It is all about to SMILE