כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

לא שזה יעזור לי, אבל בהחלט שווה את הניסיון.

שלהחביא עיפרון בשיער, זה הרבה יותר מגניב ממה שזה נשמע [וחרוש].

-

אז סידרנו את העניינים. יופי. pojkvenen

-

45 בבוחן בערבית. הו, הגאווה הבושה.

-

פמפמפמ... מה עוד..?

ביום ראשון יש לי פגישה [שעדיין עומדת על סימן שאלה] עם דניאל.

-

וואי! איזה פוסטים קצרצרים. מה שמציף את החיים שלי עכשיו אלו דברים שעדיף שלא יעלו על הדף, ועדיף שאשכח, ועדיף שלא תדעו. אין לי  על מה לכתוב בנתיים.

-

בכיתי. רק שתדעו. ושאדע.

-

350 שקל על הפאלפון. פאק. אני אהרוג את האשמים.

יום נפלא לכולכם. אני אופטימית ונדיבה לאחרונה. תנצלו את זה. =]

עריכה:

תגידו, אתם רואים את הרשימות?

תגידו מה שתגידו. אתם תטיפו לי ואין לי עצבים אליכם.

אבל זה כיף  לי.

גאש. זה פשוט הזוי.

עריכה.

לסרוסע יש בלוג.

תחדש אח שלו.

שאנשים כותבים "יש לי פרו" כשהבלוג שלהם לא מודגש.

-

היינו בים, שחררנו את בליס. היא מקסימה.

וקראנו לה, והיא התחילה ללכת לכיוון אחר.

אני:"בליס, לפה יא מוגבלת!"

אמא שלי [בשיא הרצינות]:"בואי מקופלת"

-

חשבתי שיש לי מספיק דברים לכתוב בשביל פוסט. כנראה שהתלבלבתי.

נו טוב. לא נורא.

-

מעפן- לשמוע "אני שונא" [של אביב גפן] באוזניה אחת.

אולי זה רק חלום.

מזלטוב.

-

מי היה מאמין שלהקת מטאל גרמנית יכולים להיות עמוקים?

הארת הערב.

-

"מֵצָתִירַס"

לא מצחיק.

-

לא מתגעגעת. לא ולא.

-

כמה אירוני. פגשתי את שתי חבריו, ולא אותו.

-

נו. בא לי להכיר אנשים חדשים. דברו איתי. המסנג'ר בצד.

מישו: "ואם אני אגיד לך שאת כוסית?"

אני: "זה יהיה עלבון עבורי, אני לא כוסית. כוסית זה עניין של אופי."

~כעבור כמה דקות~

מישו אחר: "הזמנתי היום חצי מנה לאפה, ואכלתי רק רבע"

אני: "אתה רואה? זה אופי של כוסית!"

אני חושבת על זה וזה עדיין מצחיק אותי. ובאמת שזה לא מצחיק.

-

יופי. בואו ניסע לסוף ראשון לחוג רפואה.

-

מישו הוסיף אותי למסנג'ר מהבלוג כדי להתווכח איתי על זה שאני מעריצה של היטלר.

לא נורא. הסברתי לו.

-

חעחע סרוסע! נדפק לך האיסי! חעחע!

מגיע לך. אחרי שחשבת שאני נאצית P:

-

אז מה? איך החיים? חיים?

-

גשם =[

כלומר..

=]

-

ראש ריק. לא מתאים לי לכתוב סיפורים. אני צריכה להיות עיתונאית. כתבת. וזה מה שאהיה. נקודה.

איך מסבירים לדוסים, שלפי דעתך, אלוהים זה לחלשים בלבד?

382449 יקירי.

כמה התגעגעתי.

(כן. הספקתי להתגעגע)

באמת שלא. אבל מעט ידע אנשים. מעט.

-

עצם זה שהבלוג הקודם שלי נמחק, מבאס. ממש מבאס. אבל יודעים מה עוד יותא מבאס? שהיו אנשים שפשוט לא הבינו שזו לא אני. אנשים שחשבו שאני כתבתי את הדברים האלה. וזה, מאכזב יותר מכל דבר אחר.

-

אתמול היה היומולדת של היטלר. אתמול נמחק הבלוג ההיטלרי שלי. הו. כמה אירוני.

-

טוב. חלאס להטיף לי. בסדר. לא בריא. מסוכן. שתקו תפה. לא עניינכם.

[ואולי קצת, אבל זו באמת לא הנקודה]

-

אני רואה את ספיר בבית הספר, באה מולי:

"גילה, למדת לבוחן או שליפים?"

"למדתי.

ואני צריכה לעשות שליפים"

הלך חרא בבוחן, אגב.

-

382449

32445

אממ.. הרבה מספרים מציפים אותי לאחרונה.

למרות שכל הקטע עם 32445 נרגע טיפה לאחרונה, וזה די נחמד לי.

-

רחוב דרור, שמזג האוויר נושק לחורף.

לזה קוראים מוזה.

פרסמתי או לא פרסמתי?

גשם.

הולכת בגשם. בלי מטריה. לא צריכה כזו. גם את הסוודר פשטה וקשרה סביב מותניה. עכשיו הגשם יכול להגיע לכל איבריה. ולגעת בה. יכולה להרגיש את הגשם. לפעמים היתה משוכנעת שהיא גם מרגישה את אלוהים דרך גשם. ואם הוא שם. זה אומר שהיא קצת עצובה. ושאלוהים מטפל בה עכשיו. ולא באף אחד אחר. הולכת בלי מטרה. ככה זה שיש גשם. במהירות רצה החוצה, בחולצה קצרה, וסוודר לפעמים, ומתהלכת. מחפשת את אלוהים בין הטיפות. והוא שם. הפעם. הוא שם כדי לטפל בה, ולדאוג שתרגיש טוב. ושתשמח. ואז הברד מתחיל. מכה אותה יותר חזק בידיה החשופות למגעו המכאיב של אלוהים. אלוהים רוצה שהיא תחזור הביתה. כי אין לו זמן לטפל בה עכשיו. אבל אין לה חשק. יש לה חשק להסתובב בחוץ, בגשם, ובברד, ולבכות. בגלל זה היא אוהבת ללכת בגשם. בגלל שאף אחד לא יכול לראות שהיא בוכה.

אחד הפחות טובים.

נממ. לא נורא.

-

עוד פוסט לא ברור, ארוך, וחסר פואנטה מבית גילה.

ככה נועדתי לכתוב.

-

מישו זוכר אילו קטוגריות לפוסטים הוספתי משלי?

הרהורים.

תמונות.

חברים.

שאלונים.

תמונות.

דיאלוגים

והיו עוד. אופ.

-

Happy life for everyone!!!

הנאה. חיוך.

-

געגועים. מקסי. אני שומעת אותה באה לפעמים, כשאני נועלת נעליים או לקוחת שקית.

לפעמים אני מסתכלת סביבי לחפש אותה, ולתת לה נשיקה.

לפעמים אני חושבת שעוד מעט היא תיכנס אליי לחדר ותתחפר לה מתחת לסמיכתי.

אין טעם.

אין חשק גם.

כולכם יכולים לקפוץ לי.