כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

ערב טוב, אני המלך

מכולם בחרתי בך,

בואי איתי, ואוהב רק אותך.

הו מלכי האם תסלח לי?

לא אוכל איתך לבוא

 כי לא אשכח מאין באתי

שגדלתי בכפרים

כל החיילים קדימה האו האו

כל החיילים לכפר

הציתו את הכפר האאהה

לא

יכולה

לחיות

ככה.

לא

רוצה.

לא

רוצה.

לאאא

רוצה.

היא לא מבינה. היא לא מבינה שזה הדברים היחידים שעושים לי טוב. אולי אני צריכה להכנס לדכאון, רק כדי לצאת. היא לא מבינה. אני לא מדברת על הדברים הקטנים האלה, שאומרים שאמא לא מבינה, אני מתכוונת על המרכז שבבסיס שהיא יודעת שעושה לי טוב, אבל לא עד כמה. היא לא מבינה.

זה רע שאני לא רוצה ללכת לטיול השנתי. זה רע. למה אתם לא עושים לי חשק? למה שום דבר לא עושה לי חשק? ולמה, למען השם, היא היחידה שאמורה להבין ולא מבינה את זה שזה רע?

שלכם,

טיפקס כוס עמק

איו אישה פעם אמרה לי

שבכלל זה לא כדאי לי

אבל מה היא מבינה?

אני עוד שניה נוגע.

ד

מישהו מחפש "טיפקס שחור" בצורה די אינטנסיבית. זה מתחיל להיות מעצבן.

י

רע לי.

שששששש.

ו

אל סם.

שלכם, דאון מבולגן,

תיפקס שחור

ולחידה השבועית, מה המילה המסתתרת בקטע?

וכשאין חשק לכתוב,

אז מה נשאר לי?

הם אומרים שהיא משהו מיוחד. שהיא באמת לא כמו כולם, ושקצת לא ברור מה היא עושה פה. המקום הזה הוא אכן למיוחדים, אבל היא מיוחדת בצורה יוצאת דופן. היא כל כך שונה מכל אחד פה, הרבה יותר עמוקה מהם. היא פשוט יודעת שהיא לא צריכה להיות פה, ושהם בכלל לא שווים את הרגשות שלה. היא אינטלגנטית. אין פלא שאין לה פה חברים. למרות שאפשר לומר שתומר קורץ לה פה ושם, אבל הם אומרים שהיא לא יודעת לזהות אהבות, אפילו שהם ממש מתחת לאפה. אלה שאומרים את זה, הם אלה שאומרים שהיא חסרת רגשות, שהיא אדישה, לא בגלל שהיא מיוחדת ושונה, אלא בגלל שהיא פשוט אדישה, מטומטמת, סתומה מבחינה רגשית.

יש אומרים שהיא בכלל לא אנושית.

[פה נגמר השיעור, ושקלתי להמשיך, אבל קראתי שוב, וזה נראה לי כל כך מקסים ככה. דעתכם?]

With the lights out it's less dangerous
Here we are now
Entertain us
I feel stupid and contagious
Here we are now
Entertain us

אז תפסיק להיות כל כך טוב בזה.

Nirvana די בסדר.

[מי רוצה לנחש של מי השיר בהתחלה?]

הלכתי על עקבים מזורגגים. למרות שהם לא כל כך מזורגגים.

הייתי במעדון.

יש לי כסף. הרבה הרבה. 2000 ומשהו. את המשהו אני יכולה לבזבז. את ה2000 אני נאלצת לחסוך. פולין/מלסייה. מגניבקי

כמה פעמים צריך לסנן מישהו כדי שיבין שאני לא רוצה לדבר איתו?

[28]

כשאת לא יודעת דברים על עצמך, ואת מגלה אותם תוך כדי מעשים שלעולם לא היית עושה אלא אם כן הכריחו אותך, זה חדשני.

אני במשרד, ואני רוצה הביתה. להת.

שלכם, עם פוסט נקודות,

טיפקס ...

It's my life
It's now or never
I ain't gonna live forever
I just want to live while I'm alive

אני שמחה בשבילך. באמת. אבל אני תוהה אם יכלת לראות כאביי. אני שמה עצמי במקומך, ותוהה אם הייתי שואלת. הייתי שואלת. אז את בסדר, אבל אני איבדתי את טיפת האמונה שלאמא עוד היתה בי. כשרצנו לא רציתי אותה, צעד לפניה, לא ראיתי אותה, קצבי כשלה, נשימותיי כבדות משלה, לא שמעתי אותה. הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה אם אני צריכה להיות זהירה יותר, או כנה יותר. ההחלטה שמהיום לא יישמרו יותר היסטוריות במחשב, הבהירה לי מה היתה ההחלטה שלי.

אמרתי לה שנמאס לי לבכות. כי נמאס לי לבכות. זה משגע אותי. הדמעות. כי אין לזה ממש סיבה. טוב יש. אבל זה עובר. for de har mamma sagt. ועל אמא סומכים. עד כמה זה יעיל שזה עובר?

כשאתה ילד אתה אגוסנטרי.

כשאתה מתבגר אתה מתפלל להרגיש אגוסנטרי.

כשאתה מזדקן אתה מודה לאל שכבר עוזבים אותך לנפשך.

אם אני אעלם, בבקשה תרגישו שאני חסרה.

שלכם, שאמא שלה מנסה למצוא נקודות אור קטנות לכך שהילדה שלה לא בדכאון,

טיפקס בדיכאון

שקרה למיתר בדיוק אותו הדבר, הפך את הכל להרבה יותר קל.

גם אם הייתי רוצה לדבר איתו, לא היה אפשרי, ולמען האמת, לא הייתה לי שום כוונה לזה.

זה מרגיש טוב פתאום.

זה הדבר הכי טוב שהוא יכל לומר.

"אמרתי לך"

הוא הזהיר אותי שזה מה שהוא יגיד, אבל לא חשבתי שהוא באמת יעשה את זה.

"אמרתי לך שבסוף זה יהיה ככה"

לא באמת חשבתי שכשאני אבוא אליו מנקודה של משבר, של כאב, ודמעות בעיניים, זה באמת מה שהוא יגיד.

"אמרתי לך שבסוף את עוד תפספסי אחד מהם"

חשבתי שהוא יהיה אנושי, יתמוך, לא יתווכח, את כל זה אפשר להשאיר לאחר כך, שיגיד משהו בנוסח "את הנעשה אין להשיב".

"אמרתי לך, וכל מה שאת אמרת שאת לא מחפשת את זה כרגע"

זה שאני לא מחפשת, לא אומר שאני לא רוצה, חשבתי שהוא יבין את זה.

"אמרתי לך, שברגע כזה אני לא אתמוך בך, לתמיכה יש לך את מיתר"

אבל חשבתי שתרצה להקשיב ולשתוק.

וחשבתי שאני תומכת גרוע.

שלכם, מדוכאת,

טיפקס שחור

הוא אמר שהוא מקנא בי. שולי על מה הוא מקנא, אבל עצם העובדה שהוא מקנא בי, זה, זה העיקר. עצם העובדה שמישהו מקנא בי על משהו נראית לי מגוחכת. זה לא שאין על מה, יש לי קצת מהכל, אבל זה עדיין לא הכל. יש עוד כל כך הרבה אנשים בעולם שאפשר לקנא בהם, ודווקא בי? אני באמת לא שווה אני ההרגשה הזוועתית הזו.

רציתי לסתור לו, שיתעורר. שיבין שהוא מסתכל עלי כשהוא אומר קנאה. עלי. עם השומן, ההתנשאות, הסתימות הרגשית, חסרת הביטחון, פטתית, חסרת היכולת להרגיש שלמה עם עצמי, עצלנית, ואלוהים, למה זה לא נגמר?

רציתי להסביר לו, שהדבר שהוא מקנא בו, זה רק משחק. אני משחקת את היכולת הזו. אני לא באמת מרגישה ככה. זה שאני אומרת שאני עושה הפרדה, זה לא נכון. אני לא יכולה לומר מה נכון, כי אני לא יכולה להשלים עם זה שאני מתאבססת לאנשים.

אני פשוט לא יכולה.

אני טיפקס שחור. וטיפקס שחור לעולם, אבל לעולם לא ישים את עצמו במודע במצב של חולשה.

ולומר למישהו, או להבהיר למישהו שאני חושבת עליו יותר מהרגיל זה מניח אותי במצב של חולשה, כי פתאום אני תלויה בו. ושטיפקס שחור יהיה תלוי במישהו? חה. נראה לכם?

שלכם, שלפי דעתה לא אמור להיות לה שום קשר לקנאה [אלא אם כן היא מקנאה במישהו],

טיפקס קנאי

התחלנו עוד חודש, הא?