כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אני

לא

יכולה

לדבר?

"החל המבצע בעזה" הם אומרים, והילד תוהה.

אנשים מבוגרים עומדים מול הטלווזיה מתווכחים בשגוי ובנכון, והילד תוהה.

אבא אומר שהוא היה שם, בעזה? בטלווזיה? תוהה הילד.

אומרים לאבא שיחשוב שוב כשחס וחלילה הבן שלו יהיה שם. הבן שלו זה הילד. והילד תוהה.

ואמא צועקת, שזה הרג הרג הרג, אבל אבא אומר שערבים זה רע, אז הילד תוהה, מה זה משנה?

הילד למד לקרוא, והוא קורא הכל, 120 הרוגים, והוא תוהה, אולי הוא מכיר מישהו?

אבא אומר שזה מזל שהוא לא מכיר, ואמא אומרת לו שזו מחשבה נכונה, והילד תוהה.

אמבולנסים נוהגים הלוך ושוב במסך, והילד אוהב אמבלונסים, בגלל האורות, והוא תוהה, למה עכשיו לא?

במסך מצלמים דם, והילד תוהה, אם יש משהו מעבר לדם.

"זה בגלל הקסמים" הם אומרים, והילד תוהה, מה זה קסמים?

"תושבי עוטף עזה מתבקשים להכנס למקום מוגן" כתוב על המסך, והילד תוהה אולי הם גרים בעוטף עזה?

"איפה?" תוהה הילד בקול, ואמא שהם רחוקים, וזה בסדר.

הטלווזיה משדרת את אותן התמונות, והילד תוהה, שאם אין עוד תמונות, אז למה להמשיך לשדר?

הילד מבקש בשקט שיכבו את הטלווזיה, כי הוא ראה יותר מדי דם, הם מסרבים, והילד תוהה, למה לא?

אמא אומרת משהו על גלעד שליט, ואבא אומר שזה לא מה שיעזור, והילד תוהה, מי זה גלעד שליט?

הילד קם והולך לחדר, והוא לא עצוב, והוא לא שמח, כי הוא לא מבין, הוא רק תוהה.

שלכם, שלא מבינה למה,

טיפקס שמאלני

עמוק עמוק בתוך גבי

צרבי את מבטך

מגיע לי, הבטחתי כי

אף פעם לך אלך

באמת.

גם אם לא איכפת לכם.

אני אקום כל בוקר, ואשרוד.

חבר'ה אני מוכשרת. תציצו פה. זה כדאי, וגם מגניב .

התנחמתי בעובדה שאי שם בראשון יש לי חברים.

וכשאני בראשון, אין לי עם מה להתנחם.

זה לא שאין חברים, אבל פתאום אני קולטת שהחיבור ההוא זה לא משהו שנמצא בכל פינה,

אני קולטת שהגעגוע שהלם בי כשהיא בדיוק עברה לא היה ארעי, לא היה זמני, לא היא רגע קצר,

אני מצליחה להכניס לראש שלי, שאני באמת צריכה אותה, ושהיא באמת אחת שאני יכולה להזמין אותה לצימר כשיש מקום פנוי, ושאני יכולה ללכת איתה לבית ספר, ולהיות האחת הזו שכיף כל כך לראות בימי שישי, שתבין, ושהיא אחת שאני רואה אותה איתי עוד עשר שנים, ושלא איכפת לי לגור איתה בשותפות למרות האנטיפתיות המשוועת שלי, ושאני לא רק רוצה אותה, לפעמים זה כאילו אני צריכה אותה.

אני לא כותבת קטעים כאלה.

שלכם, צריכה,

טיפקס מיתר

אני גילה במחזור, עצבנית, ראש כואב, בעלת מבחן בביולוגיה מחר, רגשית למדי.

אל.

ואני חייבת להאשים להפסיק אחרים. זו אני שלא מדברת.

לחפש טיפקס שחור בגוגל, שלושה פעמים ביום?! זה נראה לכם סביר? תתוודו. ועכשיו.

איכ. אזרחות.