כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

OMG.

בויקיפדיה היה רשום שהם אינלגנטים, בנוסף לכל.

אז אולי היא קצת מעורבת.

לא יכול להיות שזה קורה שוב.

אני מאושרת.

בית הבובת.

יוני בלוכי.

אבי גפן.

עברי לידר.

אמא שלי תהיה בשוודיה באותו התאריך של רוק"צ.

להלוויה של סבתא שלה.

שלכם, שכל כך הולכת לרוק"צ

טיפקס שחור

[בתנאי שמחזיקים Alt, ואת ה253 מקישים במספרים הימניים על המקלדת [במחשבון הזה]]

יוצרת ².

[אני עושה עבודה על משפט פיתגורס, ואני מתעצלת להדפיס]

שלכם, שניסתה את כל הצירופים עד 253,

טיפקס שחור

אני לא כלבה אנוכית.

יש?

עריכה.

קיבלתי את הטקסטים בחזרה מאיתי.  הוא הציג אותו כמו ילדה אנוכית וילדותית, שאיכפת לה רק מעצמה.

וזו לא אני.

נכון?

#ביי דה וואי. אבא שלי הסכים עם מה שהיה כתוב שם.

משפטי מפתח שעצבנו אותי,

"בחיים לא תמצאו אותי רואה חדשות!" [WTF?]

"אתם מעדיפים שגם אני אעמוד פה ואדבר על אהבה, על ריחופים, על חדשות ערוץ 10 עם מיקי חיימוביץ'? על מה? על מה שמשותף לנו?

לא רוצה. אני יודעת שמה ששלי - שלי! וזה מה שמעניין אותי עכשיו.

אני יודעת שאולי לחלקכם זה ישמע ילדותי ואנוכי, אבל ככה אני."

"אם באמת הייתי יכולה?! הייתי משנה כמה דברים בעולם....

הייתי נותנת לאמא שלי טרמפ לעבודה כל יום על סוס לבן

אההה....והייתי מבטלת את החדשות

סליחה מיקי חיימוביץ' - שום דבר לא אישי" [ניסיון עלוב, ונורא פטתי להיות קרוב למשעשע].

"שוב לבד....

בעצם... עדיין לבד!" [אני הייתי לבד. הוו.. הייתי לבד! עכשיו אני לבד. אתה לא תגיד בשמי שאני לבד!]

שלכם, עצבנית, אבל כלכך כלכך עצבנית

טיפקס שחור

*ואם אתם מעזים להסכים אם מה שכתוב פה. באמאשלי אני אתן לכם אגרוף [ואחרי זה אני אקשיב אם יש היגיון בדבר]

כן, זה מתאים לי.

אוי. אני בן אדם רע. איך יכלתי למחוק את התקייה של muse מהפלאפון?

גאד. הם גדולים.

זה כמו לגלות אותם מחדש.

איך היה הטיול?

היה נחמד. אני נהניתי.

אז מה אם הלכנו כמה שעות טובות בחמסין?

אז מה אם הייתי במחזור?

אז מה אם לא התקלחתי?

אני נהניתי.

Muse Muse Muse.

הממ. לא היה את זה כבר?

בין עננים ובין שמיים,

אני, אני, אני.

בין הגלים לבין המים.

אני, אני, אני.

שלכם, היא,

טיפקס שחור

הופה היי!

כלכך הרבה תסכול בימים האחרונים.

ספק שלי, ספק של אחרים.

בכיתי אתמול. גם במהלך השיחה.

בכיתי מרוב אושר,

בכיתי מרוב תסכול.

בשלב מסוים לומדים לבכות בשקט.

אחרי שנים שאי אפשר להזיל דמעה כי אמא נכנסת לבדוק, הבנתי איך בוכים בשקט.

אתמול אמא נכנסה להגיד לי לילה טוב, אחרי שבכיתי. עצמתי עיני, וכיביתי את האור.

לא רציתי לדבר איתה.

בזמן האחרון אני בכלל לא רוצה להיות בבית.

הוא מבולגן מדי.

הכל מבולגן.

הסיבה היחידה שאני לא עושה את מה שהלב מורה לי, זה בגלל שאני אנושית מדי. אני לא מסוגלת לעשות את זה.

לקח לי קצת זמן [ועדיין לוקח] להבין שאני לא לבד פה. וגם אם ארצה, אני עדיין לא לבד.

נמאס לי להיות אנושית.

למרות הצבעים החמים שעל הקירות, ולמרות ההורים החמים, בבית שוררת אווירה קרה.

אני רוצה לצבוע את החדר בכחול.

אני רוצה לתלות עליו תמונות בשחור - לבן.

אני רוצה שהחום יבוא ממני,  ולא מהקירות. ולא מההורים.

שלכם, שקצת מפחדת להעלות את הפוסט הזה,

טיפקס שחור

מהשכנים בקומה השניה.

[שכחתי מפתח]

טיפקס שחור לאהוב את האתר הזה, הוא להצחיק אותה מחדש כל פעם ><

There was a 23% in temperature.
That's almost 25%!
... That was one of the most worthless comments I've ever heard.

עד שיהיה טוב.

אני תמיד יודעת לפשל רגע לפני אסיפת הורים.

-יאוש-

ראיתי היום את המחנכת שלי ברכב עם בעלה. סתם משהו שלא קורה כל שני וחמישי.

עוד פוסט חסר יעוד.

חייבת למצוא נושא.

ביי דה וואי.

[by the way]

סבתא רבה [או רבא?] שלי גוססת. אז סבא וסבתא שלי לא יבואי מחר משוודיה הרחוקה. נאף נאף.

וגם לא התקבלתי למחוננים.

שלכם, חסרת מוזה,

טיפקס שחור

תקופה של רע שבה פיללתי לטוב.

לא פיללתי לסיום התקופה.

אלא לטוב.

היום כבר לא, למקרה שתהיתם.

08:00

לא יוצא לי לעדכן הרבה בשעה בזאת.