ואוו זה הולך להיות ארוך....

סיימתי את הפאקינג ביצפר ומאז אני באיזשהו חלום לעשות פוסט שיכלול סיכום קטן על מה שעבר עליי במסגרת ובתקופה הזאת הביצפרית.

אז בואו נחזור 12 שנה אחרונה....

הרבה השתנתי לא הייתי אומרת :)

ת'אמת שאת תקופת היסודי אני די מעדיפה לשכוח, לא אהבתי אותה.

לא זוכרת כבר ממש מה גרם לי לשנוא את אותה, אבל אפשר לומר שהייתי ילדה מאוד מיוחדת, ולא במיוחד מחוברת לכל מה שקרה סביבי.

ומאז שעברתי לחטיבת הביניים חיי השתנו מין הקצה אל הקצה... הכרתי חבורות על גבי גבי חבורות (שימו לב השנים ועדיין נשארתי באדום ובמרכז, אין מה לומר אהבתי לבלוט). 

היו עליי אלפי סטיגמות ותוויות של.....

  -פרחה-

 -בלאקרית-

  -שנטית-

 -ערסית-

  -פריקית-

תכלס? זה לא הזיז לי.

תמיד עשיתי מה שבא לי! מתי שבא לי!

הבעתי את דעתי בכל דרך אפשרית

נחשבתי לפאקינג שמאלנית של הכיתה, כולם רבו איתי על פוליטיקה בכל שיעור מזדמן.

אהבתי את זה, ואני בטוחה שגם הם נהנו מכל רגע.

שמאלנית שמאלנית, אבל מי עשה גם מטווח במסגרת שנות לימודיו?

אהבתי לחלוק דברים עם חברים

וכמובן גם שחלקו איתי

בזולה הוכרתי למלכת הזולה ועל זה לא היה בכלל ויכוח!

בשיעורי הספורט בעיקר התבטלתי והדגמתי כמה תרגילים כמו שרק אני יודעת לעשות

ההפקות בתאטרון זה בין הדברים היחידים בהם הרגשתי את ה-תהילה נחשפת לפניי!

חייבת לציין שאת התהילה הרגשתי גם כששרו לי שירי הלל.

היו המון רגעים שעשיתי וכפיתי על אנשים אחרים לעשות תנועות מוזרות עם האצבעות...

שימו לב!

בי"ב היה לי את החבר שתמיד רציתי...

ואת אלו שתמיד יישארו איתי ולא ייעלמו לי פתאום, ה-חברות.

אבל מה שכן ביצפר לא היה כזה אושר כמו שזה לכאורה מצטייר כאן.

ביצפר היה בשבילי רע...

לשבת על התחת ולחרוש זה פשוט לא התאים לי.

ולכן היום הראשון לביצפר (שנחשב לארוע מרגש במיוחד) היה בשבילי היום השחור, והתלבשתי אליו בהתאם!!!

היה לי רצון עז להקבר, ולנקום בעולם הדפוק הזה שכופה עליי להיות במסגרת הזו.

אך כמו כל דבר בחיים השתמשתי במוטו שלי "אם אינך יכול להלחם בו, הצטרף אליו"... וזה מה שעשיתי השתדלתי לעשות שטויות וכמה שיותר.

כי יבוא יום בחיים שאסיים את זה וארצה להנות מכמה רגעים קסומים במקום הזה, עם האנשים האלה, והתקופה הזו שלעולם לא תחזור שוב על עצמה...

הרי אז הרשתי לעצמי המון דברים שאנ'לא בטוחה שיבוא יום ואעשה אותם שוב.

מי יודע אם אי פעם ארשה לעצמי לבוא למקום ציבורי בלבוש כמו זה..

האם אי פעם אעשה שוב שטויות כמו לאכול עציצים?

וללכת עם עוד 200 תלמידים לשנרקל ולראות אלפי אלמוגים ודגיגים מרהיבים?

וגם אם אעשה את הדברים האלו, בתקופת ביצפר אלו היו הפעמים הראשונות שלי.

הפעם הראשונה...

שהתנשקתי

שהרשתי לעצמי להסחף בכייף...

שהשתכרתי לראשונה

שיצאתי

שהשתחררתי בלי שום מעצורים

אני יודעת שככה זה בטבע,

וגם אני עזבתי את הקן

אבל עכשיו כשבא הרגע

אז מחניק קצת בגרון...

כמה שזה קיטצ' וטחון וחרוש.. ואין לי מושג מה ההבדל בין המילים שאמרתי הרגע, אבל ככה זה הכי אמיתי שיש, הרגעים האלה של לסכם את השנים האלה הם הרגעים להם ציפיתי במהלך כל שנות לימודיי, באמת!

ועכשיו זה קצת עצוב לי, דרכיי עם המון אנשים והרגלים מסויימים נגמרים. והנה מגיעה לה תקופה חדשה, מאחלת לכולם ולי בעיקר המון הנאה, צחוק וטוב בעיקר.

היו שנים מקסימות, לרוב....

והתקופה שבפתח כבר בכותרות...