אם תיתן למישהו שניצל הוא יחזיר לך אותו.

אתמול.

שעה של בהיה בעינים אחת של השניה, מדי פעם אני מסתובבת או "אפצ'י" (סימן מובהק לזה שאני חושבת/מובכת/סתם אין לי מה לומר/לחוצה/באמת אמור להיות לי אפצ'י), ולאט לאט התקרבנו.

העיניים שלה מקרוב.. זה הרס אותי. זה היה מדהים.

דקה של מילים נכונות ונשיקה.

היא הייתה צריכה להיות הנשיקה הראשונה שלי, זה היה פשוט.. כל כך יפה.

היום.

בהפסקה, פינת חמד.

אני: "מה את חושבת?"

היא: "את יודעת מה אני חושבת"

נשיקה.

אחרי בית ספר.

באתי אליה, אכלנו-דיברנו-שמענו מוסיקה.

אביב גפן,

נשיקות-כמעט-בלי-מגע.

היא: "מה אנחנו?"

מלווה אותי הביתה.

היא: "שוב, מה אנחנו?"

ואמרתי לא.

שהיא לא אוהבת אותי ואני לא אוהבת אותה.

"אז למה חייכתי כל היום?"

"זה היה פשוט ותמים וחמוד"

אויש, על מי אני עובדת?

 שלכם,

נרקיס(יזם)