אני אוהבת את העובדה שיש לי את הבלוג הזה לחזור אליו תמיד ולהזכר בתקופות השונות של החיים - לראות איך המוח שלי היה פועל בגיל 16 זה מדהים.
אז הנה אני עומדת ימים ספורים לפני אחד הימים הכי חשובים בחיי- יום החתונה שלי.
במהלך השנים כשהייתי מפנטזת על החתונה שלי תמיד הדמות של החתן הייתה סימבולית בלבד ולא הדבר החשוב באמת - מה שהיה חשוב זה השמלה, הטבעת, האיפור השיער וכל השטויות האלה. עכשיו כשאני מבינה שעוד כמה ימים אנחנו הולכים לקשור את הקשר אני מבינה שכל הדברים האלה כל כך לא חשובים ומה שחשוב באמת זה הגבר שעומד לצידי - האדם שאני הכי אוהבת בעולם.
אני כל כך ברת מזל שמצאתי את החצי שלי , את האדם שמבין אותי , שיודע בדיוק מה לומר ואיך כדי לגרום לי לחייך. שיודע להרגיע אותי בכל מצב, שיודע להרים אותי מהרצפה כשאני בנקודות השפל.
גאה בי ומרים אותי למעלה, יודע אותי כל כך טוב מה אני צריכה.. כמה אני אוהבת אותו.. ללא ספק הבחירה הכי חכמה שלי אי פעם.
פעם הבאה שאני אכתוב פה פוסט זה כבר יהיה בתור אשה נשואה 0: