נמאס לי שכל שנייה את מרחמת על עצמך, האמת שזה כבר מגעיל אותי.
נמאס לי שאת חושבת שאני רק רוצה לפגוע בך..שאת בעצם הפוגעת ואת יודעת את זה.
נמאס לי שאת מבקשת סליחה בדרך הכי צבועה ועוד רוצה שאני אבקש סליחה על משהו שלא עשיתי.
נמאס לי שאת מאשימה אותי בדברים שאני לא קשורה אליהם, שאת עשית אותם ואת גרמת להם להיות ככה ואת מאשימה אותי כי אין לך את מי להאשים בצרות שלך.
נמאס לי שאת משחקת אותה תמימה ..כי שתינו יודעות שאת לא.
נמאס לי שאת מוציאה עליי את העצבים שלך וכועסת עליי בלי סיבה..
ומה שהכי נמאס לי..שאת ככ שונאת את עצמך..עד שאת מראה לי מישהי אחרת שהיא שונה ממה שאת.
תפסיקי לפחד להראות מי את, מי שלא רוצה לדבר איתך הפסד שלו..אל תשתני בשביל אנשים..כי בסוף לא תדעי מי את באמת.
אנחנו מכירות אולי חודש וחצי..וכ'כ סבלתי בגללך..ולא הראתי את זה..כי אולי בהתחלה חשבתי שזה לא נורא כי זה רק דבר אחד,
אבל הדבר האחד הזה נהפך להמון..
למה מגיע לי לסבול ככה?
למה מגיע לי שתאשימי אותי בכל דבר?
לא מגיע לי
ואני אוהבת אותך..ואת יודעת את זה..אבל את מנצלת את זה..את יודעת שאני לא אגיב.
ועל מה רבנו אתמול? על כלום..וכל מה שאמרת לי אתמול נשמע כמו איזה אובססיה.
אני רוצה שתיהי מי שאת ומה שאת. כי ככה הכרתי אותך.
אבל אולי לא הכרתי אותך באמת.
עדיף/ דניאל סלומון
כבר הרבה יותר מפעם
אני חשבתי לעזוב
ולנטוש את הרחוב
שעשה לי כל כך טוב
כי העיר הזאת קטנה לשנינו
והיא מלאת כאב
תמיד נרצה להתאהב
בדבר האמיתי
ולא אחד בשני
אז עדיף להישאר
ולהחזיק ידיים
כי סופות חזקות מתקרבות ובאות
מתקרבות ויורדות עלינו עדיין
אז עדיף להישאר
שלא נעוף ברוח
היא תבוא, היא תבוא, היא תבוא
כן, היא תבוא
אני בטוח
ואני לא יכול לחשוב
שאת של מישהו אחר
שאוהב הרבה יותר
בלילות את לצידו
תמיד תרצי בטובתו
אז אצלי הכל בסדר
עד שאני נשבר
וכלום ממני לא נשאר
מדמם על הרצפה
מרסיסים של אהבה
אז עדיף להישאר...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
