"תיכף אני ארצה שתלכו מפה,
שאוכל כבר, ליפול בשקט.
של אתראו את הפצעים נפערים,
שנשאר לבד, ונשבר לאט."
-אביתר בנאי, אבות ובנים.
כל כך מבולבלת.
וכבר אין לי כח לכלום.
בא לי פשוט להיעלם, לשכוח הכל,
להתחיל מחדש.
אבל זה לא יקרה.
הכל נוחת עלי בבום אחד גדול.
מי הבן הנכון? אוהבת אותו או אותו?
את חברה שלי? אני יכולה לסמוך עלייך?
יום אחד אני בטוחה במשהו ופועלת לפי זה,
יום אחרי אני חושבת על כמה אני מפגרת.
כי עשיתי את הדבר הלא נכון, שוב.
היה לי רגע כזה, ולחצו עלי.
אז חשבתי שזה ככה.
אבל זה לא.
ועכשיו אני שוב אני יקלע למצב לא נעים,
ושוב אני יצא מטומטמת שלא חושבת על כלום.
כי אני באמת לא חושבת על כלום.
אני פשוט רוצה להיות לבד.
.Tamar-
עריכה:
אני עושה עריכה עכשיו בגלל 3 סיבות עיקריות:
1. מחר יש לי יומולדת DD:
2. עשיתי עיצוב חדש (:
מה אתם חושבים?
3. אני מרגישה הרבה יותר טוב.
ונחמד לי. D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
