All That I've Got

עוברת עליי תקופה מוזרה.

אשכרה עוד חודש אני מסיימת ללמוד!

עוד שבועיים המבחנים...

מצד אחד אני מתה לסיים עם זה כבר.. כבר מגעיל אותי המקום הזה, האנשים, המרצים, הכל...פשוט נמאס..

מצד שני, איך שאני יוצאת מזה אני נכנסת לצבא...

שזה משמעת מפחידה.. ועוד אני, הבנאדם שהכי קשה לו עם מסגרות...

שזה לא לראות את המאמי שלי כל הזמן!

וואו. זה יהיה אחד הדברים הקשים..

כבר נהייתי תלותית בו בצורה מגעילה, אני לא יכולה לסבול את עצמי..

יומיים אנחנו לא מתראים ואני מתחילה לבכות לו..

לא רוצה, מה אני אעשה בצבא לעזאזל?!

אני שונאת להיקשר לאנשים בצורה כזאת, פשוט שונאת.

אני נהיית קרצייה.

אתמול הוא היה אצלי ומשום מה הייתי בסטלה טבעית כזאת (או שזה היה מכל הכדורים למחזור שלקחתי) וזה ממש הצחיק אותו.

שלוש שעות פשוט עשינו מהזה שטויות, צחקנו, רבנו מכות המון, היה שונה כזה..

היה רגע כזה שסתם שכבתי עליו ואז הוא אמר כזה "נו...אוףף.." ואני כזה: "מה קרה מאמי??"

-"היה כלכך כיף היום, אני לא רוצה ללכת."

ואני כזה>

אומיגאד! הוא בחיים לא אמר לי דבר כזה.. כלכך התרגשתי..

אני לא מבינה למה אני נפגעת כלכך מהר... אני פשוט הבנאדם הכי בכיין שקיים!

אני כזאת חשדנית... אני עושה עניין מכל שטות..

ואני יודעת שזה ככה, אבל אני פשוט לא מצליחה אחרת..

אני כלכך חלשה..

מה אני אעשה?

הלימודים הטיפשיים האלה..

אני בוכה שאנלא יודעת כלום אבל יושבת לכתוב בבלוג במקום ללמוד..

יש לי מבחן של י"ג להשלים שאני בכלל לא יודעת מתי הוא, ישלי מיליוני מבחנים פנימיים שבוע הבא ואינלי חומר לשומדבר מהם..

ישלי מעל 200 דפים רק במבחן אחד..

אוף, הלוואי שהתעודה הזאת לא הייתה חשובה כלכך לאמא.

אוף.. רק מלכתוב עלזה ישלי דמעות בעיניים.

למה הם לא מתחשבים, הבוחנים הבני זונות האלה?!

אתה רואה שאני בלחץ ושהטעויות שלי קטנות אז אתה לא יכול לוותר?

הרישיון המזדיין הזה מתקרב כבר ל10,000 שקלים שממש אינלי.

אני רוצה לסיים עם זה כבר, אלוהים!

כלום לא עוזר, אני כזאת מטומטמת..

לא לישון הרבה, לא שני כדורי רגיעון, לא להתפלל, לא להסתיר אתזה מכולם שלא יעשו לי מזל רע..

פשוט נולדתי עם מזל רע.

אני מטומטמת. ולוזרית.

אני רוצה להיות אחרי הכל!!

(אביב גפן / "הכל מתפורר".)