..Just Another Me..

קורה לכם, שאחרי כל כך הרבה זמן שהזנחם את הבלוג אתם פתאום מותקפים בזכרונות ונוסטלגיה?

פתאום הידיים ממש כואבות ורק מחכות שאתחיל להקליד משהו, למרות שאין לי אפילו רעיון על מה.

הבלוג הזה, שימש עבורי כמפלט בזמנים מסוימים, וכזיכרון מתוק שבזכותו פגשתי אנשים מכאן ששינו את חיי.

כנראה שאני שוב עוברת מהפכה בחיים שלי שדורשת עדכון כאן.  מצד אחד יש בי רצון להיפתח ולספר ולדבר ומצד שני עדיין קשה לי להיפתח. רוצה להרגיש בבית ולבנות עתיד טוב יותר ואופטימי. 

אני מרגישה חסרת בטחון לאחרונה...

ועדיין מאמינה באהבה, עכשיו אפילו יותר מתמיד.