..Just Another Me..

אז איך אני חיה?

אני לא יודעת איך...

נתקפתי לאחרונה ביותר מדי מחשבות..

מחשבות על עצמי /:

גיליתי שאני לא מכירה את עצמי בכלל,וכל פעם שרציתי לברוח ממישהו שאומר לי אמת,אמרתי "אתם כ"כ לא מכירים אותי" ובעצם זו אני ..

אני לא ידעתי שאני יכולה להיות כזו מגעילה שפוגעת באנשים בלי סיבה מיוחדת ולא מודעת למידת הפגיעה שלי בהם,בליבם.

אני לא ידעתי שאני מסוגלת להכאיב כ"כ הרבה לאנשים בעוד שכל מה שאני רוצה,זה לשמח אותם ולגרום להם לחייך..

אני לא ידעתי שאני כזו חסרת רגשות...בחיי..אני לא יודעת מה זה להרגיש..זה כזה כואב..לי...ולאחרים..

אני לא יודעת מה זה להיות נאהבת,ולקבל את העובדה שאנשים אוהבים אותי ואכפת להם,אני לא יכולה להחזיר להם..

אני לא יודעת מה זה לאהוב,ולהראות את זה. את זה אני הכי שונאת.

אני הפכתי להיות בנאדם כ"כ קר....זה לא היה לפני כן...

אני יזמתי דברים ונתתי וקיבלתי ...אני הרגשתי דברים...

אני לא עצרתי את הדמעות שלי כל פעם שראיתי משהו מרגש.. אני לא עצרתי את הדמעות כל פעם שהיה לי עצוב...

ועכשיו, עכשיו אני לא בוכה.

אני לא מסוגלת..אני כ"כ מדחיקה דברים,שפשוט לא יוצא לי לבכות...ולהרגיש..חלשה..

אני כ"כ התחסנתי נגד הרגש..אני לא יודעת איך זה קרה,לא יודעת איך חסמתי את כל פתחי הלב..

אם אני לא מסוגלת להרגיש,אני אפילו לא מבינה למה אני עדיין נושמת...בשביל מה.

אף אחד לא ירצה מישהי שלא יודעת לענות בחזרה. שלא מסוגלת להיפתח ולהגיד מה היא באמת מרגישה,ולא מה שמכתיבים לה...אני הפכתי לבנאדם קר..

ואולי כן חבויים לי רגשות חמים אי שם בלב...אבל הם כ"כ רחוקים...ואני כ"כ רוצה להוציא אותם לאור החיים... כל כך רוצה להרגיש את החום שעוטף אותי ...להרגיש אוהבת...מאוהבת!

אני שונאת את העובדה שאנשים מתאכזבים ממני כל פעם מחדש...הם לא מסוגלים להנות איתי כי אני מרחיקה...לפני כן זה היה אחרת...

כשהייתי קטנה הכל היה אחרת....הייתי מנותקת מהמציאות, הכל היה נראה אחרת.. הלכתי בעקבות הלב שלי, לא היה אכפת לי משום דבר אחר,לא מהסביבה,לא מהמציאות,רק מהלב שלי.

אהבתי כ"כ הרבה אנשים...כ"כ הרבה חיות...פרחים..ציפורים..

התרגשתי מכל שטות..

אבל עכשיו אני אטומה,אני אפילו לא יודעת איך הגעתי למצב המחריד הזה..

אני צריכה שמישהו ישבור את הקרח שתקוע בלב שלי..

אני צריכה להרגיש...כי אם לא,אני אמות.

מהבדידות שלי.

מעצמי. ובעזרת עצמי. אני פשוט אמות /:

וגם אם אני אמות, אף אחד לא יפסיד שום דבר...

ואני לא רוצה למות לבד,לא עכשיו..לא כשהכל יכול להיות טוב.

אני חייבת להלחם בעצמי,אני חייבת לעבור את האתגר הזה ולהתחיל לחיות...

כי מה שאני עושה כרגע,זה לנשום. בלי מטרה מיוחדת..בלי סיבה.

אני רוצה לגרום לאנשים אושר. אבל אושר אמיתי,שיתעוררו עם חיוך וילכו לישון איתו,רק כי הם נזכרים במשהו שעשיתי,או אמרתי,או סיפרתי..

אני רוצה לגרום לאנשים לראות מה אני מרגישה כלפיהם,גם אם זה רק ידידות..

אני הולכת להשקיע בזה כל מאמץ אפשרי כדי שאני אתחיל לחיות.

כדי שאני אהנה מכל רגע שבו אני חיה,כדי שתהיה לי מטרה לשמח אנשים רק אני פה,לידם..איתם!

אני הולכת ליזום דברים,רק בגלל שאני רוצה ליזום אותם. אני הולכת להשיג חברים חדשים ככה.

אני הולכת למצוא את הלב באנשים, כדי לאהוב אותם כמו שהם.

אני אראה במבט שלהם מה הם מרגישים,ואשים לב לכל הפרטים הקטנים.

אני גם אחשוב פעמיים לפני כל דבר שאני אומרת או עושה,

אני אתנצל על כל דבר,גם אם אנשים שונאים שאני מתנצלת. וחושבים כביכול שלא בגללי הם פגועים.

אני אתנצל,ואנסה לכפר על מעשיי,רק כי אני רוצה לגרום לאותם האנשים להרגיש טוב,ולא כי יצא לי משהו בתמורה.

אני גם אתחיל להראות בכל דרך אפשרית כמה שאני אוהבת וכמה שאכפת לי מאותם האנשים.

ותמיד יהיה לי מה לענות כשיגידו לי דברים מרגשים,ואני אתרגש מכל דבר קטן,ואני אבכה הרבה כדי לשחרר את עצמי מהדחקת דחפים ורגשות שלי בלב...אני אתחיל להשתחרר...

אני אשבור את הקרח.

אני אתחיל להרגיש..

אתם עוד תראו..

וכן,אני מציבה לעצמי מטרה,באמצעות מילים..כי זה הבכי שלי...הכתיבה..

רק ע"י הכתיבה אני יכולה לכתוב מה בדיוק עובר בראש שלי...

ועכשיו יותר מכל אני זקוקה למילים הנכונות כדי לתאר מה אני מרגישה בקשר למצב הזה,

והנה,כתבתי לעצמי מטרה...

הצבתי לעצמי אתגר, שאני יודעים שאנשים מפקפקים בי שלא אצליח.

אבל אני כן אצליח.

ואני אעשה את זה בשביל עצמי. אני אוכיח לעצמי שאני מסוגלת להרגיש. ולהביע רגש.

רגש אמיתי...שנובע ממני..

ואולי אז האנשים ירגישו אותי..שאני קיימת...שאני יכולה להחזיר חום ואהבה...שאני מסוגלת!

והם ירגישו כמה אהבה אני מסוגלת לתת,ולהכיל בתוך עצמי...

הם יראו כמה הרבה דברים יש להם עוד לגלות בי..דברים טובים...דברים שיגרמו להם אושר..

וגם אני ארגיש שמחה,ואקרין אופטימיות ואושר..

הם יופתעו ממני ויכירו אותי מחדש. וזה מה שאני צריכה.

רק כי אני ארגיש...רק כי הלב שלי ירגיש..

אני אעשה את זה.

אני מאוד אוהבת אתכם. תודה שאתם קיימים..כל אחד ואחת מכם..

ואני אראה הרבה מכם במפגש ישראבלוג ב28!!!

וזה יהיה הפוסט שיוביל אותי..

אל האושר שלי.

אל החיים האמיתיים שלי.

אל הלב.