אוךך אני מרגישה כזה צורך לעדכן,ולמרות שמחכה לי מבחן במתמטיקה,ואיזה 30 עמודים לקרוא בספר אנגלית למחר,
אבל אני עדיין מתה לעדכן..
טוב אז עשיתי בגרות בהסטוריה,ואני עדיין לא מעכלת את העובדה שאפשר לשכוח מזה,
ושאין צורך יותר לשבת ולכתוב ולהרוג את עצמך
בנסיון להיזכר האם טרייזנשטט,הגנרלגוברנמן או האיינזצגרופן זה אותו הדבר :/
(חחחח אני יודעת שאתם לא מבינים,פשוט זוהי ההסטוריה של כיתה יא'. חלק ב'. ואני עשיתי את זה!
D: )
עבר שבוע שלם ועוד לא הספקתי לעשות כל מה שתכננתי.
טוב חוץ מאולי לפגוש את בנדוד יקר שלי שלא ראיתי המון זמן :)
וכאן אני חייבת לציין את העובדה המעציבה..שהוא מתגייס עוד כמה זמן
ולמה לעזאזל רוב האנשים שאני ככ אוהבת מתגייסים באביב?!?!?!
:( זה כזה עצוב.
אני חייבת לנצל כמה שיותר זמן כדי להיות איתם,בחיי.
השבוע הלכנו עם כל השכבה לסרט "סיפורי נרניה"
בעיני הסרט היה מגניב ומשעשע :) ואפילו מצחיק כי ירדנו עם האנשים על הדמויות.
היו ילדים שממש נסחפו עם זה,רצו לקנות ת'ספר והשתגעו בגלל השחקנים החתיכים וכאלה..חחח
אני שונאת שהדברים לא הולכים כמו שאני רוצה,אז אני פשוט לא אתכנן את זה.
אני אעשה הכל בזמן שלו בלי יותר מדי תכנונים ומחשבות...כי כל מה שאני מתכננת נהרס.
ועכשיו אני אומרת שאני רוצה. הרבה דברים. לעשות הרבה דברים..
נשאר רק למצוא זמן ולעשות את הדברים האלה באותו הזמן בלי לדחות יותר.
בכלל,אני שונאת זמן :/
למה הכל זז כל כך מהר??אי אפשר להנות מהשבוע אפילו.. אני לא הספקתי למצמץ וכבר סוף השבוע עבר..ובא לו שבוע חדש מלא לחץ,מבחנים,חוסר חיים.
ולמרות זאת,נהניתי השבוע,כנראה שזה היה השבוע המלחיץ והלא מלחיץ.
הייתה בגרות,היה סרט,התחלנו וסיימנו מוקדם,לא למדנו בכלל,קצת טלפונים מאנשים לא צפויים,2 הצעות מפתות אך לא ניתנות לביצוע בגלל הטיפשות שלי,ואוכל טוב של אמאבא :)
נהניתי השבוע...באמת.
הגעתי גם למסקנה חשובה השבוע...
אני צריכה ללמוד לקבל מחמאות מאנשים.פשוט מאוד להגיד להם תודה,לחייך ואם יש רצון להשיב בחזרה במילה נעימה.
זה כל כך יקל עליי...
זה יעלה לי את הבטחון העצמי שלי,זה ימנע ממני להכחיש הרבה דברים,זה יגרום לי להיות יותר בטוחה בעצמי ליד אותם האנשים,זה יגרום לי לאהוב את עצמי.זה יגרום לי להסתכל על עצמי במראה ולחייך יותר. זה יגרום לי להיות יותר שלמה עם עצמי ועם הסביבה.זה יגרום לי להגיד לאנשים מה אני באמת חושבת עליהם..לטובה או לרעה.
זה ישמור לי על כל כך הרבה קשרים..זה לא ירחיק אנשים ממני..זה יהיה טוב...אני בטוחה בזה.
בקיצור,מעכשיו...
אני פשוט אודה בזה ועל זה. אני אהיה בנאדם שיודע לקבל מחמאות (:
ואני עדיין מתגעגעת להרבה אנשים ומשתוקקת לחבק אותם הכי חזק שאפשר...
הלוואי ויכולתי.
שבוע הבא כנראה...שבוע הבא.
ועכשיו אני מגהקת.
כנראה שמישו נזכר בי D:
שבוע נעים!
...So,this guy walks into a bar
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: