..Just Another Me..

ושוב אני מרגישה צורך עז לכתוב...

אולי להתבכיין,אולי להתלהב

אני אפילו לא יודעת על מה אני אכתוב

אני פשוט נותנת לידיים שלי לזרום ולכתוב כל מה שהראש שלי חושב עליו..

כרגע יש בראש שלי משהו תמים כזה...

מן מחשבות של בועות שקופות..שהילדים בוהים בהן בתדהמה ותהייה

כמו למשל מה יש בתוך הבועה,איזה צבעים יפים נוצרים על הבועה...וכאלה..

אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת על הבועות האלה..

פשוט...רגע של תמימות דופק בדלתי.

בא לי להיות כזו ילדה,שנדהמת מהבועה...

שמתלהבת מכאלה דברים פשוטים,שמעריכה את כל היופי שבדברים הלא מובנים לי..

להתרגש מכל דבר,לראות כל יום דברים חדשים ולגלות כל מיני דברים..

בא לי לרחף באוויר בלי שאף אחד יגיד לי מה לעשות ומה לא לעשות..

וואו..

המעגל החברתי שלי מצטמצם מיום ליום.

מסיבות כאלה ואחרות לא נשארו אנשים מהעבר הלא רחוק שלי.

מסיבות כאלה ואחרות נותקו הקשרים.

הרבה מהם.

יותר מדי אפילו.

יש אנשים שבאמת אני תופסת את עצמי במחשבה.."איך הקשר נותק בכלל?...מה קרה פתאום?.."

ויש אנשים שטוב לי ככה,כמו שזה. בלי לשאול יותר מדי שאלות. ובלי לחשוב יותר מדי.

סבבה,מה לעשות.אי אפשר לשנות ולהחזיר הכל אחורה,

פשוט....חסרים לי אנשים בחיים :/

זה כאילו אני באמת מרחפת אי שם בשום מקום בלי אף אחד יציב.

מה שמוביל אותי למטרה אחת..להתחיל להכיר אנשים.

מנסים לאט לאט...אבל משום מה שום קשר כזה לא נהיה יציב במיוחד.

לא יודעת..

שונאת את המצב שבו אני נמצאת.

אנשים מדברים איתך כשצריכים משהו וזה מה זה מסריח שעושים לי כזה דבר..

וואו...הפגישה עם ניצולי שואה השאירה אותי המומה,

כשסה"כ שמעתי שמינית מהסיפור של אחד הניצולים...

עצם העובדה שהוא נזכר...ודמעות זלגו על הפנים שלו..

פשוט עשתה לי כ"כ כבד בלב...ולמדתי כ"כ הרבה..

אני בטוחה שאני הולכת ללמוד מהם הכל. כל מה שיגידו לי אני אלמד.

הם כאלה חכמים זה פשוט מדהים..

אחד עובד במשטרה,עשה 4 ילדים,פסיכולוג,גרפולוג מה לא!!

השני סגור.....כל כך סגור..אבל אני הולכת לחפש את הסיפור שלו..

פגישה אחת של כשעתיים,והם כבר הרגישו מחוברים אלינו..כל כך טוב היה לשמוע את זה מהם

והאיש הזה שהיה סגור..כל כך סקרן אותי..אני פשוט אוהבת אנשים מסתוריים

אני עוד אדע מה הסיפור שלו...עד כמה זה קשה,אני אכנס לזה. חשוב לי שהוא ישתחרר מכל זה..

ואני לא צריכה חיבוק!