אז אני כמה ימים אחרי היומולדת
היום הולדת עצמו היה חביב למדי,
הייתה לי שיחה עם פסיכולוג מאוד מעניינת ומשחררת(חחח זה לכל משלחת פולין לפני הטיסה..)
ונרטבתי בגשם השוטף כראוי ובדרך הביתה פגשתי את אביאד קיסוס.
היה דיי הרבה טלפונים מכל מיני אנשים שלא ציפיתי שזוכרים בכלל,היו אסמאסים,היו הודעות באיסיקיו,תגובות בבלוג,ברכות ואפילו ציור מדהים! ^_^(כשרון!!!)
תודה אנשים,באמת שימחתם אותי :]
ומה עשיתי בערב? ישבתי על המחשב ואז נזכרתי שיש לי מבחן יום למחרת אז קראתי ו"למדתי" למבחן בתנ"ך :/
אחלה יומולדת הא?
האמת? שלא נהניתי כ"כ. יום רגיל מדי.וגם צפוי מדי.
עם כל ההרגשה של פרפרים ופחד מסוים מהגיל,ואתגרים לא היה משהו מיוחד מאוד שעשיתי באותו היום..
אבל ניחא. :) עבר.
עכשיו נשאר לחוות את הגיל ואת הימים האלה שאולי יהפכו ללא צפויים וליותר נחמדים מסתם יום רגיל [:
טכנית החופש שלי יתחיל ביום שלישי.
ואז יהיה מפגש ישרא,ואז טיסה [:
יש לי מה לעשות בחופש!
אני מקווה שלא אמצא את עצמי דבוקה למחשב בטענה שהכל חרא משעמם.
אמממ לאחרונה אני רואה די הרבה מפורסמים
אבל לראות את אביעד קיסוס ואת רן לוי זה משעשע [:
Damn
הכי מוזר זה לפגוש מישהו הכי במקרה,אחרי שלא ראית אותו איזה כמה חודשים טובים.
מינימום שנה עברה מאז שראיתי ילד אחד ממשלחת שעברה,וואי היה מוזר לפגוש אותו
אבל האדישות שלו לאנשים לא השתנתה
XD,למרות שבצורה מפתיע הוא התנהג בגישה חברותית.
אבל הכי הזוי זה לפגוש מישהו שלא ראית אולי...חצי שנה. שכבר אמרת שזהו,לא אראה יותר תבנאדם הזה
ולא בגלל שלא ארצה או משו,פשוט לא יצא :/,ואז פתאום במקום די צפוי בת"א אני רואה את הבנאדם הזה מהצד מסתכל עלי כזה בזמן שאני עוברת לידו. ואז קלטתי,חזרתי שני צעדים אחורה,הסתכלתי מבעד לכובע,וזה היה הוא! אותו אחד שלא ראיתי אותו חצי שנה ולא חשבתי עליו כבר די הרבה זמן...ואממ...השיחה הייתה עוד יותר הזויה
"היי!"
"היי! מה שלומך?"
"הכל בסדר איתי מה איתך?"
"הכל בסדר איתך ? יופי. הכל בסדר? גמאיתי הכל בסדר,כן"
"אני זיהיתי אותך!!"
ואז הוא חייך והסמיק אי שם בתוך הכובע שלו [: חיחי
ודווקא הוא מכולם עשה לי את היום...
כנראה שסוףסוף היה משו לא צפוי בתקופה הזאת :)
היום היה תדרוך בטחוני לפני הטיסה לפולין,וואו
בכל פעם שאני נמצאת שם אני יותר ויותר נכנסת לתוך זה..
לתוך המשהו הזה,שמושך אותי לשם ומצד שני מרתיע אותי.
בכל אופן,אני כהרגלי הולכת להנאתי רבע שעה לפני הפגישה עצמה,עם רדיו באוזניים ורוח נעימה בשיער.
ויש לי נטייה מוזרה להסתכל על הלוחיות של המכונית ואז לחשב ולראות אם שני המספרים הראשונים
ועוד שני המספרים האחרונים של הלוחית שווים ל100.
קצת קשה,אבל בהחלט מעביר זמן ולא שמים לב להליכה :)
(וזה אפילו מפתח חשיבה מתמטית)
טוב בקיצור,הסתכלתי על המכוניות ואז אני רואה מכונית עם אות
"ל"
טוב חשבתי בתוכי,עכשיו זה הגיל שרוב האנשים לומדים נהיגה,אז יהיה מצחיק אם פתאום יצוץ שם מישו שאני מכירה.
אז בשני הכיסאות הראשונים אף אחד מוכר לא ישב שם
פתאום מהמושבים האחרונים אני רואה יד מנפנפת לי לשלום,חחחח
זה היה ילד מהשכבה שלי :)
משום מה גם זה העלה בי חיוך לזמן מה [:
הדבר המפחיד יותר היום היה הקטע שבו עברתי בין הבתים(דרך מוזרה יש לי ללכת לביצפר)
בכל אופן,שם זה מפותל כזה קצת,יש הרבה פינות
ואז אני יוצאת מהפינה האחרונה כדי לצאת לשביל שמוביל אותי לביצפר,
ואז אני כמעט נדרסת ע"י אופנוע שעבר שם.
אבל הוא עצר בזמן והתגובה היחידה שהייתה לי: "
WOW" (זה לא וואו עם A זה וואו O)
איכשהו התפלאתי מזה באדישות מסוימת חחח
ואז אני מרימה את העיניים ורואה קסדה. ובתוכה יש סדק,שם יש עיניים.
אחרי שאמרתי
WOW,העיניים האלה חייכו,והוא מלמל משהו על התגובה שלי אבל הייתי עם רדיו,
ודי הייתי עסוקה בלהסתכל לו בעיניים ולחייך(
WTF)
אבל גם הוא גרם לי לחייך לזמן מה :)
תמיד אני מקווה שיהיה טוב
אז שיקרה כבר משהו שיפתיע אותי!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: