ושוב אני אוכלת את עצמי מרוב אותה הרגשה שתוקפת אותי כל פעם מחדש...
חוסר המעש הזה....השומדבר הזה..שלא קורה..
וזה תמיד כשאני בתקופת הלחץ...חסר לי אקשן בחיים...אוך איזה טלה צפוי וטיפוסי אני.
אני צריכה משהו שידליק אותי,שירגש אותי,שלא ישעמם אותי.
איפה אני אמצא משו כזה עכשיו. בטיפוס הרים? יכול להיות,אבל לא.
קיצר אני אדע מתישהו,עד שאזדקן.
אמרו לי,שקט לפני הסערה.
ואני....אני נחנקת מהחמסין ): ,אני מחכה לסערה הזו כמו לא יודעת מה...
וכאן אני מקשרת את נושא מזג האוויר שהיה היום,מדהים פשוט.
אני יושבת כאן עם בקבוק 2 ליטר(עם פקק של עין גדי),
ושותה ושותה,ומתייבשת ושותה עוד ופשוט...מרגישה שהגרון שלי מת...
בביצפר זה מרגיש הזוי,אני מקבלת מבחנים שעשיתי,אני עושה מבחנים,הכל הזוי..
אני עדיין לא קולטת איפה אני נמצאת,איזה יום היום,מה אני יושבת וחושבת וחולמת על כל מיני שטויות
אני כל כך לא מסודרת מבחינת המחשבות שלי שזה מבלבל אותי כבר...
משום מה,כל פעם שאני עצבנית על משהו או מישהו,אני יכולה לבלות בבדידות כל כך הרבה זמן...
רק אני והמוזיקה. ואני מתחברת כלכך לשירים ...למוזיקה הזו...למילים האלה..
מוזיקה זה דבר טוב,כשאני שומעת שירים טובים ואיכותיים אני שוכחת שאני עצבנית וזה מרגיע למדי.
אני תמיד אמרתי לעצמי שהשירים נוצרים לפי הצורך,וזה כל כך נכון...
והקטע שממש מדהים אותי,הוא שלכל נושא שבעולם שאפילו לא חשבת עליו ...יש שיר.
כמו השיר ששמעתי לאחרונה שמספר על אישה ששואלת את עצמה למה הבנים אף פעם לא קיבלו פרחים..חחח
זה כל כך מעניין,נהייתי פריקית של המילים לשירים,והכל כל כך מתאים לי.. גם אם אלו רק 4 שורות מכל השיר..
יש הרבה שלמות במוזיקה,הרבה הרמוניה,הרבה קצב והרבה סימטריה ואחידות בשיר,אני אוהבת את זה.
ולמרות הכל,אני אוהבת אנשים.מאוד אוהבת.
ושוב מוכחת הטענה שאני חולה על הריסים של אנשים,זה כל כך מעצב את המבט,כל כך מבטא את הכל..
ושום מסקרה שבעולם לא יכולה להסתיר את הייחודיוּת שבריסים המיוחדות האלה שאני רואה בהן הרבה.
ושוב הוכחתי לעצמי שאני מפענחת מבטים של אנשים בצורה מדויקת למדי.
משום מה גם תמיד יוצא לי להסתכל מהצד על המבטים האלה,וואי,כמה שהמשפט הבא נכון:
A Lover's Eyes reveal a lot
וגם המבט הזה...של התעניינות בזמן שהיא לא שמה לב,חחח איך הוא מסתכל עליה כי היא יושבת ממולו.
XD
זה דווקא משעשע ומעניין לראות ולצפות,ואז הוא קולט שאני בוהה בו ואז לא נחמד חחחח
יש גם כאלה שעוברים מהר ומעבירים מבט רץ מהיר כזה כדי לראות אם מסתכלים עליו או אם המישהי הזאת שהוא רוצה שם או לא.
ויש כאלה שיושבים על הספסל כל ההפסקה ובוהים באנשים בתקווה למצוא את זאת שהוא מחפש כל הפסקה. חחח
בקיצור,בנים זה לא עם קשה לפיצוח,כנראה כי גדלתי בינהם (:
בגלל זה קל לי יותר איתם,בחברתם אני מרגישה יותר משוחררת שזה לא אמור להיות לבת סטנדרטית בימינו.
וכנראה בגלל זה הם אומרים שכיף לדבר איתי על כלמיני שטויות ודברים אחרים [:
אז אני פסיכולוגית בלי רישיון D:
ועדיין,כיף לגלות דברים חדשים עליהם,הם קלים לפיענוח בעיני. הבנות...להן יש קצת יותר סיבוכים,אבל מבחינת הבנים? הן בלתי מובנות. חחחח
ואנחנו(כולנו) בוחרים בתירוץ הזה כדי לברוח.אבל מה שאני יכולה להגיד,זה שאני אישית חושבת שאני בדרך הנכונה,
כי טכנית אני בת אבל יודעת גם קצת מה זה בן ולמרות שאני יודעת ממש קצת עליהם,
אני יכולה בבטחון להגיד שהם לא כאלה מסובכים כמו שהם מתוארים לנו במגזין לנשים :)
וגם אם יש לי עוד הרבה מה ללמוד,אעשה זאת בשמחה,אני אוהבת ללמוד דברים שאני מתעניינת בהם.
וזהו.
אז עד שאלמד,אסתכל על הריסים ואראה את המבט,כי העיניים שלנו מדברות.
Sounds of laughter,shades of earth are ringing
Through my open mind inciting and inviting me
Limitless,undying love,which shines around me like a million suns,
And calles me on and on across the universe.
Jai Guru Deva Om
Nothing's gonna change my world
Across The Universe-Rufus Wainwright
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: