שונאת את זה.
איך יום אחד מסכן יכול להיות כזה מבאס.
אז בסדר אביך בחוץ,
אז מצוין שמחר שביתה.
אבל עדיין רע לי.
סיבות?
מלא.
קטנות. יותר גדולות. מזעריות. שטוטיות.
סעמק.
וכל פעם מחדש אני מבינה כמה שאני שונאת ערבים של חורף.
בערבים כאלה,לא רק שאין מה לעשות,אלא גם שאתה חולה ומת למות כבר.
אפילו נעימות פסנתר מדכאות אותי..
הדבר הטוב היחידי שעשיתי בסופש הזה,
הוא לנקות את השולחן ואת המגירות שם.
טוב שעשיתי את זה,גיליתי הרבה דברים על עצמי. והבנתי את עצמי יותר.
החזיר אותי אלפי שנים אחורה לעבר..
משום מה זה הווה מן סגירת מעגל בשבילי.
מצאתי הרבה דברים אישיים שלי, כמה הייתי מסודרת אז..כמה תיעדתי,כתבתי,ארגנתי.
חזרתי לרגע להיות אותה האחת שכולם חשבו שהכירו,אפילו אני.
טוב שהשתניתי,חח.. וטוב ששמרתי את הדברים האלה,כדי שיתנו לי להעריך את המצב הנוכחי ולהעריך את עצמי ואת הסביבה שלי יותר.
וכמובן,ללמוד מהעבר,איך לא..
והיום, מה היום. מבאס :/ וכל אחד מוסיף.
כולם יודעים איך לבאס
מעטים יודעים איך לשמח.
וזה קשה.
משפחה גם כן..
פרגון לא בראש שלהם. אף פעם.
"אני פגשתי מישהי.. כל כך יפה,חכמה,מתוקה..ברגע שראיתי אותה כל כך נדלקתי..היא בדיוק ישבה עם שתי חברות וכתבה משהו במחברת.. החיוך שלה..מרטיט את הלב שלי כל פעם מחדש,השיער שלה..מדהים ביופיו,מתפרע לו בכיוון הרוח.הגוף והעיניים.. הו עיניים,אף פעם בחיים שלי לא ראיתי כאלה עיניים מושלמות. הרבה צבעים משתלבים בירוק,הרבה עוצמה יש לעיניים שלה.. שאני מסתכל עליה,מביט בעיניה...היא כאילו קוראת אותי..נכנסת עמוק לתוכי ויודעת בדיוק מה יש לי בפנים.. עיניים עמוקות כל כך.. אני תובע בהן..המבט הזה..הכל כך מבין, המרגש,השובב,השמח..כלכך אוהב את זה.. הקול שלה..אני נמס כשהיא קוראת בשמי,אומנם לעיתים רחוקות היא קוראת לי בשם..אבל כל כך נעים לשמוע את זה ממנה.. הצחוק...השובב,המתגלגל,הביישן..יש בה כל כך הרבה סוגים של בחורה. והיא כזו יפה,השפתיים שלה..בזמן שהיא מספרת או מדברת הן מושכות אותי לגעת בהן..לחוש את הטעם..לנשק אותה. כל כך רוצה.."
רשומות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: