RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
Some family
משפחה
[החלק הפסימי של הפוסט]
תמיד קשה איתם.
אני אחות גדולה,חרא של תפקיד במשפחה שלי.
כל כך הרבה אחריות,כל כך הרבה עצבים וכעסים בלתי מובנים ויאוש בלתי נסבל בבית.
הבעיה בלהיות אחות גדולה,שכשיש עוד אחים,הם מחונכים אחרת מהראשון. לעיתים זה לטובה,אך במקרה שלי- פינוק מיותר.
אותי גידלו לפי ספרים,אמא מתגאה שקראה הכל והתאימה את עצמה לפי המדריכים
ולפי העצות שנכתבו בספרים,גדלתי לבנאדם עם ראש על הכתפיים. ההורים היו
קשוחים איתי,והייתי אנרגטית וגדלתי באווירה טובה ושמחה.
אחות שלי לעומת זאת,גדלה בצורה שונה. אולי בגלל השינוי הגדול בחיים שלנו
כשהחלפנו מקום מגורים כה דרסטי,אולי שבגלל ההורים תמיד ריחמו עליה והרחיקו
אותה מצרות. היא לא היתה בריאה בילדותה. תמיד פחדנו שיקרה לה משהו. לא סתם
שברה 3 פעמים את היד. היא חונכה אחרת,בעולם אחר,עם תנאים אחרים.
קשה לי להגיד אם התנאים טובים יותר או לא,אבל היא גדלה לבת 14 עם דעות עצבניות משלה,והרצון לעצמאות בגיל צעיר למדי.
כמובן שהחינוך הבסיסי נעשה בגילאים 3-8. זה מוכח פסיכולוגית. אבל גם בגיל 14 מנסים לעצב את האופי של הבנאדם,שיודע רק למרוד.
אמא,היא כבר ויתרה. איתי היא הייתה קשוחה,צעקה עלי כמו שצריך,העמידה אותי
בפינה כעונש ואמרה לי להגיד סליחה;
ולהסביר למה טעיתי. אבל איתה,איתה היא
לא קשוחה. האחות כבר לא מקשיבה לאמא. ולאמא אסור להתעצבן,זה לא בריא. לאף
אחד.
והיא טוענת שאני מתערבת לה בחיים...
למרות שלפעמים האחות מפתיעה אותנו. היום ניקתה את הבית..משהו נדיר ביותר.
השבוע
[ועכשיו אעבור לפרטים יותר אופטימיים.]
השבוע הספקתי כל כך הרבה דברים,אני לא מאמינה ששרדתי את זה.
מגן בחיבור,מגן באנגלית בע"פ,בגרות בספורט,בגרות באנגלית בע"פ.
ואני עדיין חיה!
אז אתחיל לפרט כי זה חשוב לי.
מגן בחיבור
זה אחד המבחנים היותר מלמדים שעשיתי. למדתי הרבה על עצמי בזמן שכתבתי אותו.
לא אכפת לי אם אקבל ציון ממוצע או פחות מזה,העיקר שגיליתי דברים על עצמי.
במגן בחיבור יש שישה נושאים,עליך לכתוב על נושא ספציפי אחד.
אז היה שם התעללות בבע"ח,הכנה לחיים בלימודים,תקשורת ופולטיקה,אמירת חז"ל ועוד משהו.
אני בחרתי מנהיגים ומנהיגות.
נתנו מאמר קצר ומשם הייתי צריכה להוציא מידע ודוגמאות.
והיה צריך להסביר על תכונותיו של המנהיג ועל סוד כוחו.
יצאו לי כמעט 4 דפים.
פעם ראשונה בחיים שלי כתבתי מרצוני החופשי,על נושא שמשום מה מצאתי הזדהות בו.
ובמהלך הכתיבה,הבנתי...שאני רוצה להיות מנהיגה.
ז"א מהכתיבה שלי,קלטתי שמה שאני כותבת זה בעצם תכונות שלי.
כן כן,מאוד נרקסיסטי מצידי לכתוב את זה,
אבל אני רוצה את התפקיד הזה בחיים שלי.
אני יודעת להנהיג,אני יודעת להשפיע,אני טובה בלשכנע,
ואולי גם לי יש קסם אישי שתמיד חשקתי בו ולא הרגשתי שהיה לי.(עכשיו זה שונה)
בקיצור,אני רוצה תפקיד בחיים,משהו בעבודה,עם מנהיגות. מתאים לי.
יצאתי מהמגן בהרגשה כזו טובה,מן שאיפה חדשה נפתחה לה,מן עוד פתח לשינוי.
בגרות בספורט
חבל מאוד שאכלתי לפני שיצאתי מהבית. רצתי 1500 עם תוצאה הכי גרועה שלי בכל שנות הלימודים שלי.
לא הקאתי,אבל הגעתי איפשהו במקומות אחרונים.
חוץ מריצה הייתה קפיצה- אני גאה בעצמי,תוצאה הכי טובה שלי מאז ומתמיד בקפיצה מהמקום. [הרבה יותר מהגובה שלי! D:]
היה גם תליית און,אני תמיד טובה בזה. 1.33 להתלות על מדרגה ויש לי מאה.
כמובן שעשיתי כבר 2 דק' ויותר,פשוט חבל להתאמץ כשהיו עוד מבחנים.בסוף היום
הייתי מורעבת ועייפה. אבל שמחה שעברתי את כל המבחנים האלה.
אני לא איזה פדלאה שלא אוהבת ספורט,להפך. אני אוהבת את זה, אני אוהבת לרוץ
,לקפוץ, אוהבת לשחק עם כדור ולשמור על הכושר האישי שלי. אז הבגרות הזו לא
הייתה קשה מדי בשבילי.
ויום למחרת כמובן היה לי קשה כי הכל היה תפוס,חחח אבל הורגלתי לזה. אז זה בסדר.
אנגלית בעל פה
טוב זה היה דבר הכי פשוט שעשיתי. מורה שלי לאנגלית בחנה אותי במגן,בלי בעיות סיפרתי לה כל מה שבא לי.
עם הבוחן בבגרות היה אחרת. אני חושבת שהוא החזיק אותי איזה רבע שעה או יותר ודיבר איתי וחפר לי ונתן לי לדבר חופשי.
מצד אחד זה מצוין שאני יכולה להביע את עצמי באנגלית ולספר לו כל מה שיש לי
בראש ועל הפרויקט שעשיתי וכאלה,אבל זה הופך ללא נחמד כשאני יודעת שהוא
בוחן שלי ושאני צריכה לקבל ציון על זה ושהוא צריך לבחון עוד אנשים ואני
סתם מעכבת אותם. קיצר היה חביב סה"כ אבל הבוחנים האלה יודעים איך לשאול את
השאלות ההכי לא קשורות ולציין פרטים מיותרים מהחיים שלהם. נו טוב,גם את זה
עברתי היום. וטוב שכך.
אופי
מטבעי אני בנאדם מאוד עצבני, אומנם למדתי להתאפק ולשמור כעס ועצבים ולשלוט בזה,אבל כשהפתיל נגמר אני מתעצבנת..
ורציני,אף אחד מכם לא רוצה לראות אותי עצבנית.
אני רועדת מרוב העצבים,העיניים שלי בוערות,אפילו הנחיריים מתנפחות לי כשאני כועסת.חח והכי חשוב,אני מסוגלת להכל.
היום הבהרתי לעצמי ולאחרים שאם אני רוצה משהו,אני אשיג את זה. גם אם זה לאחר עיצבון חזק פנימי ורוגע בו זמנית.
אני אוהבת את העובדה שאני יכולה לשלוט על היצרים האלה שלי. כשאני כועסת אני מסוגלת להדחיק את זה,ואפילו לשכוח מזה.
בגלל זה אני סלחנית לרוב.
אבל כשאני רוצה משהו,אני אשיג את זה. גם אם יהיו לי כל מיני "הצעות מפתות"
של הנחות בחיים שהאנשים המטומטמים האלה יציעו לי. אני רוצה לסגור קו טלפון
אז הוא יסגר.
אהבתי את העובדה שהבהרתי גם להם מה בדיוק אני רוצה שיהיה,ושיהיה כך ולא אחרת.
יצאתי מרוצה מהיום [: ושכחתי שכעסתי.
הפסח הזה נראה כל כך רחוק,
אבל אני יודעת שהוא כבר כאן,
אני גם יודעת שהוא יעבור לי ואני לא אשים לב.
ולא תהיה לי חופשה.
כי רק נלמד ותגבורים ומבחנים וכאלה.
ואני צריכה חופשה.
3 ימים. מספיק לי, אולי מתישהו.
Being myself among strangers :)
I like! ^_^
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: