לחץ מטורף ובלבול לא נורמלי מתרוצץ לי בראש עכשיו.
לא יאומן כמה שאני שונאת את העובדה שאני בכיתה יב בביצפר המסריח שלי.
כן כן פוסט תלונות וקטרזיס יוצא לדרך בפוסט זה שסוטה ממסולול הפאקינג אופטימיות.
איזה ציונים..
אחד אחרי השני.
ברור מאליו שחלק לא קטן הוא בגללי ורק בגללי.
כן אני לא משקיעה מספיק,כן יש לי סדר עדיפויות שונה מאחרים,כן אני לא חכמה וכאלה..
אבל למה להוסיף ללחץ עוד מתכונות ועוד מבחנים ועוד להגיד לי שאני חוצפנית שלא מרוצה מזה שנותנים לי אפשרות לשפר את הציון שלי במתכונת הבאה,ואז מודיעים שיתחשבו גם במתכונת קודמת.
בולשיט. שונאת אותם.
והכי חרא,
שלא רק אני לא מספיקה כלום,אלא שגם שיניתי תסדר עדיפויות שלי,גם התחלתי להשקיע ולפתור תרגילים עד 10 וחצי בלילה ועדיין כל זה לא עוזר.זה רק מחמיר.
זה לא כיף לחזור הביתה לחוץ בלי שאף אחד במשפחה לא מבין אותך,ואז מחוסר ברירה אתה מתחיל עוד יותר להתעצבן ולצעוק על אחים ואז להזכר שהם קצת לא אשמים במה שקורה לך בחיים ואז להצטער ולהתנצל על מה שאמרנו וצעקנו,ואז ללכת לאמבטיה,לפתוח ברז ולהתחיל לבכות!
זה כל כך מתסכל...
זה כאילו,אחד החודשים הגרועים בכל התקופות הלחוצות שהיו לי אי פעם.
ואני עוד חשבתי "איזה כיף,נשארו לי רק עוד 6 בגרויות ומגנים,בקלות אני אעבור אותם ואשכח מהם" right.
מה שעוד יותר מתסכל,זה שפרט לכל הלחץ בביצפר
אני מנסה לשכוח קצת מהביצפר ולהירגע איכשהו בדרכים אחרות פרט ללמידה אינטנסיבית.
סבבה,עם אחותי אני צוחקת בבקרים כשמסתדרת לביצפר,עם ההורים גם מדי פעם מעבירה בדיחות ורואה תוכנית טלויזיה לפעמים..
אבל אפילו המחשב לא רוצה לעבוד.
עזבו זה,
אפילו חברות לא רוצות להיות חברות.
תסכול ועצב,
זה מה שמעסיק אותי עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: