לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

..Just Another Me..


Create Your Own Reality


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2007

Revival


החלטתי לשנות קצת את הכיוון בחיים שלי,
ואחד הדברים שארצה לעשות עכשיו,זה לחשוף את עצמי.
לחשוף את עצמי אליכם,ואל עצמי בדרך קצת שונה. ללמוד על עצמי באמצעות הכתיבה שלי,הסיפורים שלי,שאולי לא יעניינו אף אחד,אבל יעזרו לי.

בכל אופן,תכירו אותי.

[ככה אני נראה גם היום חחח]

אני לאה,ונולדתי באוזבקיסטן בעיר פרגנה לפני 18 שנים וקצת יותר מ3 חודשים.
מה לספר? יש לי משפחה נהדרת,הורים,אחות קטנה,וכל מה שמסביב.
יש לי הרבה קרובי משפחה, מצד אבא יש הרבה מאוד קרובים שאת רובם לא ראיתי במציאות,מצד אמא יש פחות.
לאמא הייתה ילדות קשה ואני שמחה שהיא גידלה אותנו ועשתה אותנו לילדים שמחים ומאושרים בתקופה די קשה.
&nbsp;
[ככה נראיתי כשהייתי בת שנה,הכל שחור לבן,כן כן]

כשאני נולדתי,סרר מחסור באוכל,ברית המועצות היה על סף משבר והמצב לא היה מי יודע מה. החלה מלחמה עם טורקים.
אפשר לקרוא לתקופה הזו- תקופת הרעב,ואמא גידלה אותנו ולא מנעה מאיתנו שום דבר. המלחמה הייתה די קצרה,אבל אז הכל התפרק ואוזבקיסטן קיבלה עצמאות.
כשהמדינה קיבלה עצמאות,הכל השתנה. הכספים,המנהגים,החגים,ועוד הרבה דברים. אבל לא ראינו שום חסרון בלהיות ילדים לכל דבר,ולהנות מהילדות שלנו.


[כזה אלבום תמונות עשו לי כשהייתי בת שנתיים,עם הבעות שונות,תמיד אהבתי את האלבון הזה ולא היססתי לצייר עליו חחח]

שנה אחרי זה נולדה לי אחות קטנה בשם מירי.מאוד חיכיתי לה ועוד לפני שיצאה לעולם דיברתי איתה כאילו היא קיימת.


[לתמונה ספציפית זו יש משמעות רבה,דבר ראשון -אחותי,אני,בובה. אחותי מופתעת מכל דבר,אני עם ההבעת הפנים האופיינית לי,והבובה הזאת שהראש שלה הייתה גדול מאיתנו פי 3 בערך,וענקית,היא מתנה לי בגיל שנה. אפילו ציירתי עליה. היא מהווה סמל משפחתי אצלנו במשפחה. כי לה יש נמשים כמו לאחותי,ולחיים כמו לי [: ]

וככה גדלנו,לא היו לנו הרבה צעצועים ולא הזדקקנו להם,כנראה כי קיבלנו יחס ואהבה שלא דרש משחקים אישיים של בובות וכאלה. תמיד אהבתי תשומת לב,כשהלכתי לגן- תמיד השתתפתי בחגים וטקסים שונים,ונהניתי מזה.

[פעם אחת כשהופעתי ורקדתי ריקוד מיצרי,אחותי קמה מהכיסא[בת שנתיים] וקפצה ל"במה" והתחיל לרקוד איתי. באותו היום הצטלמנו שתינו,למרות שהיא עדיין לא הייתה בגן. היו לנו שמלות יפות [: ומה אתם אומרים על התסרוקות? עיצוב חדשני ביותר]

ומאוד אהבתי את הגן שלי,תמיד הייתי כוכבת שם. תמיד הופעתי,ותמיד הכירו אותי כולם. הרגשתי ממש פופולרית גם אחרי שסיימתי את הגן והלכתי לבית הספר,ואפילו כשאספתי את אחותי מאותו הגן בו למדה- אמרו לי שלום והרגשתי ממש טוב עם עצמי חח.

[נמוכה כבר אז,הא]


[ממש שנאתי צילומים,כי הייתי צריכה לרווח את השמלה ולחייך. תופעה שחוזרת על עצמה בכל תמונות הגן]



[והנה מוצגת לרווחה הבושה כשמה היא. עוד חג בגן,וכרגיל אני מופיעה. אני זוכרת את עצמי מודדת את הבגדים האלה וכל כך מתרגשת ממה שיקרה וכאלה. יום למחרת -ביום ההופעה של החג- אני מתעוררת עם פנס בעין!
אני וההורים שלי התחלנו לחשוב למה זה קרה,ומתי זה יעבור.בקיצור,נאלצתי להצטלם ואפילו לחייך עם פנס לא מזוהה בעין.
הדבר המצחיק יותר הוא שכשהתעוררתי יום למחרת -לא היה אותו.אירוני.]



[וזו תמונה לא שגרתית.כאן איני פורסת שמלה,אני מחזיקה בסוס ומחייכת,5 זה מספר מזל שלי מאז ומתמיד. סמל.]



[כאן אני בת 5.כשהייתי דלוקה על אחד בכיתה א',התלהבתי מהתמונה הזאת ורציתי לתת לו אותה.חחח]

בקיצור היה לי ממש כיף בגן,היו כל מיני פעילויות וחוויות שונות. כמו למשל ביום הולדת ילד אחד הביא לי מטבעות שוקולד ובובת ברבי,ומאוד התרגש מזה. או שילד אחר ניסה להרים אותי אבל לא רציתי כי הייתה לו נזלת. או חוויה שאיזה ילד פחד מחיסונים וקרא לי כדי שאחזיק לו יד כשעושה חיסון.. עשיתי חיים בילדות.
החוויה הלא נעימה,הייתה כשלאחותי היה יום הולדת 4. באותו היום הרגשתי לא כל כך טוב,וממש שמתי לב לגל אנרגיות שלילי כבר אז- בתחילת אותו היום.
באותו היום,אחותי ברחה מילדה אחרת- שיחקו. היא מעדה,נפלה והילדה שרצה אחריה נפלה עליה. שבר ביד,בית חולים,ביום הולדת. אורחים באו ורצו לחגוג אבל כשנודע להם שהיא בבי"ח כולם שכחו מהחג,ושלחו עוגות ומתנות לשם. אבל הכל נגמר בשלום.



[אני ואחותי באיזה לונאפארק שם.היו לנו שמלות ממש יפות- מגרמניה!]

מה שאני זוכרת טוב מאוד,זה העובדה שאחותי שנאה את המקרים שהמשפו נכנס לה לעיניים כשהיא התקלחה,והיא בכתה. ואז הגעתי לפתרון גאוני-פשוט כיוונתי את הזרם לשיער ולא לעיניים ישירות. הסתרתי עם יד את העיניים[כמו קיר] ולא נתתי למים לחדור לאיזור הפנים. היא שמה את ראשה לאחור כמו במספרות והנה מצאתי פתרון קל ויעיל [:


[וגם כאן אחותי ואני עם הפרצופים האופייניים לנו. מעניין אם משהו נשמר בנו מהילדות למציאות.אולי העיניים]



[זו אני. הייתי במימדים של הסוס כשהצטלמתי שם,כשקצת גדלתי ובאתי לאותו המקום- הסוס היה קטנטן!]

הפארק הזה,נמצא ליד הביצפר שלמדתי בו 3 שנים בדיוק. יום אחד ילד מהכיתה הציע לי ללכת לפארק שעשועים עם כל מיני מתקנים וקארוסלות. אני כמובן הסכמתי,ונסענו ונהנינו בכיף שלנו אחרי הביצפר. בדרך הביתה המורה ראתה אותנו,ושלחה אותנו הביתה וצלצלה להורים. "אסור לילדים בגיל 7 להסתובב בפארק שעשעועים ברגע שיצאו מבית הספר. כי אנחנו עדיין באחריות בית ספר." קיבלתי גרוע מאוד בהתנהגות. חחח זה היה הציון הנמוך שלי. וגם בכיתי קצת,הושפלתי בפני כל הכיתה יום למחרת,ועדיין לא הבנתי במה חטאתי שהלכתי עם ילד מהכיתה לפארק שעשועים ליד הביצפר.

בכל אופן,חבר משפחה שלנו היה צלם והוא אהב לבוא ולצלם אותנו,אבל בגלל העובדה שהכל היה יקר בזמנו,היה משתלם יותר לפתח תמונות בשחור לבן שיצאו קלאסיות אבל old style
תמיד זוכרת את עצמי מחפשת את הציפור שתצא מהמצלמה חחח..


[כן הוא צילם טוב.אז כנראה שאני מאוד אגוצנטרית אם אני מפרסמת תמונות שהם רק שלי,אבל גמלי מותר P:


[והנה אני בערך בגיל 8 מרוצה מעצמי ומהפוזה,עם ברכיים שיוצאות מהמקום :O ]

אז אולי תחשבו שיש לי אגו ואהבה עצמית גדולה יותר משלכם- תחשבו.
אני כותבת להנאתי,ונחשפת להנאתי.
אם ישנם אנשים שלא ידועים בכינויים אלא בחסויים,
שיהיו בריאים :)
כנראה שאתם במקום הנכון,בזמן הנכון
ואולי תלמדו ממני דבר או שניים.
נכתב על ידי , 10/7/2007 00:22   בקטגוריות Changes, אופטימי  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Little tears of big fears ב-28/7/2007 18:03



Avatarכינוי: 

בת: 36

MSN: 

תמונה




25,337
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittle tears of big fears אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Little tears of big fears ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)