..Just Another Me..

פתאום יש לי פרץ עז לכתוב ויותר רצון לחלוק. 

כנראה שהתרגלתי מהקוריאנים לצלם כל דבר שזז ולא זז ולספר על זה לחברים. 

היום הזה היה לי די שגרתי, ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי לשפר את ההרגשה של "משעמם לי"

ולהפוך את זה למשהו מרתק או לפחות מצחיק ושמח.

אני משתמשת באפליקציה שסיפרתי עליה לפני כן, נקראת HAPPIER.

ואני רוצה גם כאן לחלוק רגעים שעשו לי שמח וגרמו לי לחייך לאחרונה.

אזזזזז.... 

I am so happy and thankful for having my family.

  I mean really, my mom had a birthday so we went to this amazing cafe I love

and when my dad had to make a toast

he just quoted a romantic poem that made all of us cry

I am thankful for my sister.

Thank God our relationship is getting better. I appreciate every single moment I spend with her.

She is very unique person and I feel that finally now I get the chance to know her better.

If I was a man, I'd fall inlove. Really.

Though she's still arguing a lot and thinks that my parents awe her something,

at least I'm there for her. That actually makes me smile!

p.s. I'm still waiting for my daily hug from her but I hope it'll happen one day.

Today she was in awesome mood and shared some nice stories from her day. I love it.

I am grateful for my SMARTPHONE

Yes, sounds awful. But I'm an addict and I love everything about my Samsung Note 2 

even if it has a cracked screen and lovely panda saying to me: "Just smile"

and that's what I do!

Especially when I'm on my way to/off work. Takes me so long to do it,

but i effing enjoy the ride!!!

I chat nonstop, I watch videos, I check Twitter,news,Facebook, mails whatever

I even know what Boxing match was today ok?

I even know it's snowing right now in Canada! In May!

I want to kiss my phone. Really.

I just wish I had a better camera

I am soooo thankful for people I found on the other side of the world.

That is the real thing that makes the bad feeling just go away.

I met few amazing people who support me and tell me things,

and allow me be part of their world and ask for advices

and OMG. I gotta meet them in person, one day I will.

 And sometimes I feel like they know me better than my close people.

little sad but moving .

And then I started to talk with them, not just chat,

and it's so fun!!! and embarrasing, but funny.

I have the best friends in the world

I always thought that as you age, the amount of your friends is decreasing.

But I'm proud and glad to say I was wrong in my case!

On the opposite, I meet lots of friends that I can relate to even when we're not working in the same sphere

or living in the same city. We just meet, eat, laugh. That's all that matters to me.

They wrote me a greeting card for the birthday I had a month ago, and I was about to cry out loud of happiness. 

These little things are much more valuable than presents. 

Even the stickers on my greeting card. I love it all.

There are people who stick to me and stay with me no matter what.

These are the people I want to keep in my life. 

Thank you all.

ולסיום,

נזכרתי בחלום שלי הלילה, זו הייתה קומה מעלי שכבר הייתי שם ושכחתי שם את הטלפון שלי (איך זה יכול לקרות זה גם תעלומה)

בכל מקרה, כשרציתי לעלות לקומה למעלה, ראיתי שהמדרגות פשוט נעלמו והבניין היה באמצע שיפוצים או משהו

אז התחלתי להתווכח שם עם איזה מישהו איפה המדרגות שלי לקומה למעלה, אני צריכה לקחת שם את הטלפון היקר שלי.

ואז התעוררתי, וקלטתי שאני חייבת לעלות רמה. שנמאס לי להיות איפה שאני, ומגיע לי יותר.

ואז במקרה מצאתי את הציטוט הזה. 

I LOVE IT

הגיע הזמן שגם אני אצייר את החלום שלי. כי מגיע לי משהו טוב. הכי טוב.

לילה טוב

*שיר לרקע של פוסט*

כשאני נמצאת בסערת רגשות, קשה לי להיפתח לאחרים.

עכשיו זה פסח, תקופת אביב, פרחים בכל מקום, מזג אוויר נעים, פריחת דובדבן באסיה, הרבה התחדשות, הרבה תמונות ושיתופים ואני כל כך אוהבת את התקופה הזו.

וזה גורם לי לחייך. ומצד שני מעציב אותי. אני מרגישה את הלבד הזה יותר מדי עכשיו. במיוחד בקטע המשפחתי שחסר לי.

אני צריכה להפסיק להיות פאסיבית ולחכות שמשהו יקרה כדי שאהיה מאושרת. אני צריכה להתחיל להזיז עניינים ולגרום לעצמי לשמוח ולהתקדם.

מה שתכננתי להשיג עד כה שקבעתי לעצמי לפני חצי שנה- לא קרה עדיין. עדיין. אני עוד אשיג את זה. חשבתי שאני צריכה וזקוקה לזוגיות, ואני מבינה שזה לא הזמן עכשיו. זה מבלבל אותי . אבל בתקופה הזו , באופן מפתיע נפתח לי צוהר להגשמת חלומות. אני כבר בדרך. ארחיב על זה יותר כשזה באמת יתחיל לצאת לפועל. 

למזלי, החברים שהכרתי בצד שני של כדור הארץ- מחזקים אותי וחושפים אותי לחייהם. וזה מקסים בעיני, ולפעמים אפילו אני מרגישה כאילו אני שם - איתם. אז אני כבר לא מרגישה כל כך לבד :) להפך, כיף לי שמישהו חושב עלי באמצע היום וכותב לי "בוקר טוב" בשעה 06:00 כששם כבר 14:00 .

או ששולחים לי תמונות של פריחת דובדבן כי למדו ממני שאני אוהבת כל מה שקשור לאביב ופריחה ופרחים. נחמד לדעת שאנשים חושבים עליך, זה כיף! כי אליהם אין לי בעיה להיפתח, עם כל הקושי והאתגר של השפות. וגם הם נפתחים אלי. כאלה חמודים עם האובססיה שלהם לצלם כל דבר שזז

מזל שיש אינטרנט, בחיי.

חייבת לשתף את הכתבה שקראתי על הנושא הזה- מומלץ לקרוא 

עוד מעט יש לי יום הולדת. אני מסתכלת אחורה על מה שהשגתי עד כה, וגאה בעצמי. מסתכלת קדימה ומבינה שאני נמצאת בצומת דרכים. העתיד שבניתי בשנים האחרונות כבר לא רלוונטי לי, והכל צריך להיבנות מחדש. תכננתי שעד גיל 27 כבר אהיה נשואה ועם תכנונים לילדים. איפה זה ואיפה אני. ועכשיו אני חושבת, שגיל זה סתם מספר. כי יותר חשוב עם מי לבלות את השנים הכי יפות של החיים. וואלה, לא יודעת איפה אהיה בעוד שנה. 

אני מכירה מלא קוריאנים בגיל 35 שאפילו לא חושבים על חתונות ואני לא מבינה למה זה מקובל אצלם להיות לבד עד כה. ואני חופרת וחוקרת אותם עד שאני מגלה שהרוב אצלם מסתכם בחישובים כלכליים. לגיטימי. ואז אני מגלה שכשהם מתחילים לצאת עם בחורות אז הם סופרים וחוגגים ימים חחחח אם הם הגיעו ל100 ימים- הקשר הזה רציני. בכלל יש הרבה סיפורים מעניינים אצלם שממש שונים מהתרבויות שאני מכירה.

בכל מקרה, אני בטח אכתוב עוד פוסט על יומולדת הקרב ובא ב5 באפריל שבו אהיה ילדה בת 16 שהפכה לבת 26. אני כל כך מקווה ומחכה ומצפה לשינוי. נמאס לי לחיות כמו שאני. פתאום אני מבינה שאני יכולה לעשות מה שבא לי, וזה קצת מפחיד ומצד שני מרגש.

ועוד דבר,

זה ממש מוזר אם אני נהנית יותר מהנסיעה הארוכה שלי לעבודה מאשר מהעבודה עצמה?

השבוע פתחו קופיקס ב-ד-י-ו-ק מול תחנת האוטובוס שבה אני יוצאת ביצחק שדה (כשאני בדרך לעוד 2 קווים נוספים עד שאגיע באמת לעבודה ) ואיזה בוקר אחד ראיתי שסוףסוף המקום נפתח, קניתי לי אייס קפה ונסעתי עם זה באוטובוס, וכל כך נהניתי!!! עשה לי את הבוקר!

ולמה אני מתלהבת, כי בשכונה שבה אני גרה, חוץ מקיוסק עם סיגריות וטוטו לוטו לא חשבו אפילו לפתוח בית קפה או משהו אטרקטיבי מספיק שיכול לגרום לי ללכת ולקנות שם משהו. תמיד בקופיקס נקי שם וכיף והכל לבן ומסודר.

BLESS COFIX.

וחג שמח!